בית משפט השלום דחה היום את בקשת המשטרה להאריך את מעצרו של נהג האוטובוס פאחרי חטיב, שדרס למוות את הנער יוסף איזנטל ז"ל בתום עצרת התפילה בירושלים לפני שבוע. בהחלטתו קבע בית המשפט כי אין הצדקה להמשך החזקתו במעצר, והורה על שחרורו המיידי ללא תנאים מגבילים.
על פי הדיווח בערוץ i24, המשטרה צפויה להגיש ערר לבית המשפט המחוזי. לצד זאת, סעיף העבירה החמור המיוחס לנהג – גרימת מוות בכוונה או באדישות – נותר בעינו, והחקירה בעניינו ממשיכה להתנהל.
בשבוע שעבר שוחרר הנהג למעצר בית. אז קבעה השופטת תמר בר-אשר, לאחר שעיינה בתיעוד המצולם ובטענות הצדדים, כי אין מקום להורות על מעצר מלא. בהמשך לכך, הפרקליטות בחרה שלא לערער לבית המשפט העליון, וכעת הורה בית המשפט על שחרור מלא.
כל הכתבות והעדכונים על אסון דריסתו של הבחור יוסף איזנטל ז"ל >>>
עוד באתר:
כזכור, במהלך ימי השבעה, שוחח אבי מימרן ב'מהדורה המרכזית' בקול חי עם אביו של הנער, הרב שמואל איזנטל, שטלטל את המאזינים בעוצמת האמונה והמסר שהוא נושא עמו. האב פתח בכנות ואמר כי בתחילה כלל לא רצה לעלות לשידור, מחשש שיזיק או יפגע. אולם לאחר ששמע עד כמה ההספד שנשא עורר לבבות, החליט לשתף את הציבור, בתקווה שאם אפילו אדם אחד יתחזק מן הדברים – יהיה בכך זיכרון לבנו ותרומה לנשמתו. לדבריו, כל יהודי מאמין יודע שכאשר אב מכה את בנו, הילד מתקשה להבין, אך המבוגר יודע שמדובר באב אוהב. כך גם כאן – אין טעם להתעסק בפרטי האירוע, האם הייתה זו דריסה, פיגוע או נסיבות אחרות. גודל ה”מקל” אינו העיקר.
בדבריו הביא האב את דברי הגאון רבי שמואל אוירבך זצ״ל, שנהג להזהיר לאחר אסונות מפני עיסוק בפרטים, שהם לדבריו עצת היצר. “אני מתעסק במהות”, אמר. הוא תיאר מחשבה שמלווה אותו: אילו היה הקדוש ברוך הוא בא אליהם לפני 14 שנה ומציע לתת להם את יוסי למשך 14 שנים בלבד, בידיעה שייאלץ לקחתו אחר כך – התשובה הייתה ודאית: כן. “זה בדיוק מה שהיה”, אמר. “הוא נתן לנו פיקדון יקר”.
בהמשך שיתף האב בסיפורים אישיים על בנו יוסי ז״ל, והדגיש את רגישותו יוצאת הדופן בבין אדם לחברו. הוא סיפר כיצד יוסי, בעודו ילד בן 14, התלבט כיצד לכתוב כתובת על מעטפה המיועדת לבחור מבוגר שטרם נישא, ושאל בכנות: “אבא, מה נכתוב לו – בחור או רב?”. בעיני האב, זו דוגמה לרגישות עמוקה שיכולה לשמש מופת לכולנו. לדבריו, גם אם קיימים חילוקי דעות בציבור – וזה טבעי – אסור שיגיעו לפירוד לבבות. בהר סיני, הזכיר, עמדו 600 אלף איש בלב אחד, אף שבוודאי היו ביניהם דעות שונות.
