בימים האחרונים הצדיק מטבריה הרב דב קוק שוחח עם חסידיו וחשף מעט מזעיר על עבודת הקדש והבכיות בתפלותיו הקדושות. "זה דבר שמיימי לגמרי… פתאום באמצע קדיש, לא איכפת לך לבכות, לא מתאים כלל לבכות… אין עיתוי לבכות פה בכלל, אחרי שיר למעלות אשא עיני… לפני הקדיש… זה הרי לא אמור לגרום… אני רואה את זה כמה פעמים… אין שום קשר שתופס בין הדיבור לבכי" אמר.
אחד התלמידים אמר לרב קוק: "שמעתי פעם בשם אחד מן הגדולים שאמר בדרך הלצה ע"פ לשון חז"ל [פסחים ב ע"א וב"ק ס ע"ב] "ויצא בכי טוב", שכשיוצא הבכי מאליו – זה סימן טוב" והרב חייך.
הרב קוק המשיך ודיבר על עניין הבכיות ואמר: "הלא בגמ' שם לומדים את הענין של "יכנס בכי טוב" ממה שכתוב באחי יוסף (בראשית מד, ג) "הבקר אור והאנשים שולחו", והלא בפרשיותיו של יוסף הצדיק נאמר בתורה לשון "בכי" יותר מכל אישי התורה כאשר תחזינה עיני המתבונן, ו"יוסף" הוא בחינת "בכיה", ונמצא דמלבד פשוטו של "בכי טוב" יש גם את ענין הבכי לא רק בתורת מליצה הנ"ל, ומצא מין את מינו וניעור. גם יש להוסיף דיוסף הוא בחינת "טוב", דהוא כנגד יסוד הברית, וכתיב בברית לשון "טוב", כמ"ש "ותרא אותו כי טוב" – שנולד מהול".
עוד באתר:
התלמיד הוסיף ואמר לרב: "אמרתי לאחרונה בדרוש לברית מילה בשם הרב, בהקדים מה שנודע בכתבי רבינו האריז"ל שבזמן הברית מתגלה עטרת היסוד, היינו גילוי בחינתו של יוסף צדיק יסוד עולם, וממילא הבכי של התינוק מעורר את הבכיות של יוסף הצדיק, והיא שעת רחמים, ועל פי דברי הרב, נמצא מקור טהור למה שכתב הגאון המקובל מהר"ר אליהו גוטמאכר זיע"א בחידושיו לשבת שבזמן שהתינוק בוכה בברית מילה הוא עת רצון ואפשר להעלות תפלות באין מפריע, כי כל המונעים משתקקים בכח בכי התינוק".
הרב קוק השיב: "מכאן רואים שדוקא על ידי יסורים של דם זוכים לכל הדרגות והתיקונים".
