שפת התפקידים

יוסף אמר בתסכול: "המתח בזוגיות גרוע מהתאונה שעברתי"

כשמערכת של “חובות” הדדיים מחליפה בחירה חופשית – זוגיות יכולה להפוך ממקום מבטחים לזירת מתח חונקת. סיפורו של יוסף מציב מראה על תפקידי הבית, חשבונאות רגשית, והדרך לשחרר את הקשר מלחץ

הרב אריה אטינגר

כ"ג בשבט תשפ"ו, 10/02/26 14:23 עודכן: 14:23

א+

א-

תמונה בדף הבית: תאונת דרכים, אילוסטרציה | צילום: unsplash

המתח בזוגיות גרוע מהתאונת דרכים שעברתי, יוסף גילה את ה"חובות" שחונקות לו את הבית

את השידור האחרון של "בית נאמן" פתחתי עם מסכה של טראמפ. ושאלתי מה נסגר אתו מול התקיפה באיראן, רציתי להמחיש את ה"קולות" וה"מסכות" שאנחנו עוטים על עצמנו, אבל מה שהתחיל כגימיק פורימי, הפך לאחת השיחות המטלטלות שהיו לי בתוכנית.

יוסף עלה לשידור עם קול עייף. הוא שיתף בייאוש שהוא ואשתו נמצאים בו, "כבר עברנו ייעוץ זוגי אצל רבים וטובים, הוצאנו הרבה כסף, ושמענו את כל הדיקלומים והסיסמאות האפשריים", אני לא מחפש קסמים", הוא אמר, "אני מחפש רוגע".

הגילוי המדהים: פחד בתוך הבית
הרגע הקשה היה כשיוסף תיאר את רמת המתח שהוא חווה ביומיום. הוא סיפר שלפני הנישואין הוא עבר חוויות קיצוניות כולל תאונת דרכים, "בזמן סכנת חיים לא הרגשתי מתח כמו שאני מרגיש כיום בזוגיות שלי".
איך יכול להיות שדווקא המקום שאמור להיות "הבית", המבצר המוגן, הופך למקום מלחיץ יותר מתאונת דרכים?

המלכודת: "חברות" שהיא בעצם "חוב"
יוסף שיתף שניסה לעזור לעצמו באופן כזה שהחליט להגדיר את הקשר עם אשתו כ"חברות" ולא כ"בעל ואשה" כדי להוריד לחץ וזה עדיין לא עוזר,
כשחפרנו פנימה לשפת התפקידים, גילינו שהכותרת "חברים" הייתה די חיצונית. מתחתיה הסתתרה מערכת כזו: "אני חייב להיות משענת עבורך ואת צריכה לכבד אותי… ממש חוזה בלתי כתוב של חובות האחד לשניה".
כאן זיהינו את הבעיה: כשיש "חובה", אין רוגע.
כשיוסף מחזיק בתפקיד "המשענת" והוא משליך על אשתו את תפקיד "העזר כנגדו" (זו שחייבת לעמוד לצידו ולהגיש לו כוס מים כשהוא מגיע לבית – כלשונו), נוצר חוזה, המחיר של החוזה הזה הוא מתח בלתי פוסק

ניקח כדומה אדם שרכש דירה, מיד לאחר ההסכם יכולים להיווצר מתחים, נניח שלקונה אין כעת את הכסף לשלם, או שלמוכר אין כעת להיכן לעבור דירה ממילא מכח ההסכם והמחויבות האחד לשני יגיעו המתחים,
כך גם בסיפור של יוסף ברגע שיש חוזה בניהם, כל רגע נבחן בזכוכית מגדלת: "האם היא החזירה לי מספיק על זה שהייתי משענת עבורה?"., והאם אני מספיק משענת עבורה עבור העזר שלה מולי?

המהפכה: החוזה הוא מול עצמך
הצעתי ליוסף צעד נועז: לשבור את הריקוד של "שמור לי ואשמור לך", 'אמרתי לו: "מהיום, אתה בוחר האם אתה רוצה ומתי אתה רוצה להיות משענת לאשתך אם זה בגלל שזה מי שאתה רוצה להיות, או כי זה כיף לך להיטיב, אבל, וכאן מגיע האבל הגדול, אמנם אתה לא חייב להיות לה למשענת אך גם באותה מידה היא לא חייבת לך כלום בתמורה".

זה היה רגע של שתיקה בשידור. יוסף נרתע. הוא חשב שזו לא "הדרך הנכונה", שזוגיות חייבת להיות הדדית. אבל אז הוא הבין, ה"הדדיות" הזו היא זו שהפכה למאבק של חשבונאות שחונקת את האהבה.

החידוש הגדול הוא שזה לא חוזה שאתה עושה מול אשתך ("אני אוותר לך אם תוותרי לי"). זה חוזה מול עצמך, ברגע שאתה משחרר את הצד השני מהחובה להחזיר לך, המתח מתפוגג. אתה מפסיק להיות "גובה חובות" וחוזר להיות בעל שאוהב ונותן כשאתה רוצה מתוך בחירה חופשית.

ולסיום שאלון לכם המאזנים והקוראים
שאלון "שפת התפקידים": איזה מחירים אתם משלמים על התפקיד שלקחת על עצמכם בזוגיות והאם אתם רוצים להישאר שם?

לפניכם 5 שאלות שיעזרו לכם להבין אילו תפקידים אתם מחזיקים בבית ומה המחיר שאתם משלמים עליהם:

– מה הכותרת של התפקיד שאתם נותנים לעצמכם בבית? למשל: "אני המפרנס", "אני המנהלת של הבית", "אני המשענת"

– מה התפקיד שהשלכתם על בן/בת הזוג? ( למשל: "הוא זה שאמור להכיל אותי", "היא חייבת לדאוג לסדר",

– מה ה"רווח" שלכם מהתפקידים האלו? למשל: תחושת שליטה, הערכה, ביטחון.

– מה ה"מחיר" שאתם משלמים? האם יש מתח באוויר? האם אתם מרגישים עייפות או מאמץ בלתי פוסק וכדו'?

– האם אתם מוכנים לשנות את הגדרת התפקיד מ"חובה" ל"בחירה"? נסו לומר לעצמכם: "אני בוחר להעניק מתי שנח לי כי זה מי שאני וזה מה שאני רוצה להיות, גם אם הצד השני לא יחזיר לי". איך זה גורם לכם להרגיש?.
בהצלחה

להאזנה לתוכנית המלאה: