משנכנס אדר

"מרבים בשמחה": איך להיות שמח גם כשלא הכל הולך

חודש אדר מתקרב: אודל קליגר מסבירה למה השמחה אינה תוצאה של נסיבות, ואיך פעולה קטנה יכולה לשנות יום שלם

מיכל ירושלמי

כ"ה בשבט תשפ"ו, 12/02/26 14:55 עודכן: 14:55

א+

א-

ילד שמחף ילד מחייך | תמונת אילוסטרציה | נוצר באמצעות בינה מלאכותית

לקראת חודש אדר, מיכל ירושלמי אירחה בתוכנית "אשת חיל" את אודל קליגר, ושוחחה איתה על המשמעות האמיתית של "משנכנס אדר מרבים בשמחה", ששמחה היא בחירה, ועמדה נפשית יומיומית.

קליגר הסבירה, ששמחה היא איננה תוצאה של נסיבות מושלמות, אלא בחירה אמיצה. "שמחה היא לא רגע שמחכה שיבוא אלינו", אלא "מרבים אותה, מייצרים אותה ובונים אותה". היא הזכירה את דבריו של רבי נחמן מברסלב על מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, והדגישה כי אין הכוונה לשמחה שטחית או התעלמות מקושי, אלא לשמחה שיש בה אמונה – בחירה שלא לתת לחושך להגדיר את האדם.

כדי להמחיש את הרעיון הביאה קליגר דוגמה פשוטה ומוכרת: אישה היושבת בחתונה, כבויה ומכונסת בתוך עצמה, עד שמישהי מושיטה לה יד ומושכת אותה לרחבה. תחילה יש כבדות, התנגדות ואפילו חוסר רצון, אך התנועה עצמה – יד שמתרוממת, רגל שמצטרפת – מחוללת שינוי פנימי, "אחרי הפעולות נמשכות הלבבות", והסבירה כי לעיתים עצם המעשה הקטן הוא שמדליק את הניצוץ.

קליגר שיתפה גם בחוויה אישית טרייה: בוקר שבו כמעט נשארה בפיג'מה וויתרה על העשייה. "אמרתי לעצמי – איך אדבר על שמחה אם אני לא בוחרת בה עכשיו?", סיפרה. ההחלטה להתארגן, לנעול נעלי ספורט ולעמוד זקופה, שינתה את התחושה כולה. היא אמרה, זהו תרגול יומיומי – לא לחכות למצב רוח, אלא לייצר אותו.

בהמשך התייחסה ללחצים המוכרים של חודש אדר: משלוחי המנות, ההשוואות, האריזות המושקעות והחשש "מי ייתן ולמי". לדבריה, קל מאוד לאבד את הפשטות ולהפוך את החודש למרוץ חברתי. "קודם כל השמחה בתוך המשפחה", הדגישה. לדאוג לילדים לתחפושות, לשים לב לצרכים שלהם, להכין את המשלוח לגננת או לרב – ורק אחר כך לחשוב על המעגלים הרחוקים יותר.

האזינו לשיחה המלאה מתוך התוכנית "אשת חיל" ב'קול חי':