סוד המעיל: עוצמת השתיקה בבניין הבית והנפש

שמות פרק כח (לא) וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת: (לב) וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ, שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב, מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ, לֹא יִקָּרֵעַ: (לג) וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל שׁוּלָיו סָבִיב, וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב: (לד) פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב: (לה) וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְקֹוָק וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת: ופרש"י (לג) רימונים, עגולים וחלולים היו כמין רימונים העשויים כביצת תרנגולת: ופעמוני זהב, זגין עם ענבלין שבתוכם: בתוכם סביב, ביניהם סביב בין שני רימונים פעמון אחד דבוק ותלוי בשולי המעיל:

שאלות:

א} הקשה הרמב"ן על פרש"י בשמות פרק כח פסוק לא ולא ידעתי למה עשה הרב הפעמונים לעצמם, פעמון בין שני רימונים, כי אם כן לא היו הרימונים משמשין כלום? ב} ואם לנוי, למה היו עשויים כרימונים חלולים, יעשם כמין תפוחי זהב? ג} ועוד שהיה צריך הכתוב לפרש במה יתלה הפעמונים, ואם יעשה בהם טבעות לתלות בהן? ולכן חולק הרמב"ן ומבאר שהכונה הפעמונים ממש בתוך חלל הרימונים כך שאין כפל וגם ביאור בתוך כפשוטו. ד} עוד הקשה האלשיך מדוע מדגישה התורה שהפעמונים היו בתוך הרימונים, הרי לפי הסבר חז"ל 1. ופרש"י היו הרימונים והפעמונים במספר שוה, ואם כן כמו שכל פעמון עומד בין שני רימונים כך גם כל רימון עומד בין שני פעמונים כפי שנאמר בהמשך הפסוקים "פעמון זהב ורמון פעמון זהב ורמון" ולכן קשה מדוע מודגש דווקא על הפעמונים שהיו בתוך הרימונים ולא ההיפך?

הצלחת הזוגיות חכמת השתיקה:

ידוע ומפורסם אחת הבעיות הקשות המעיבות על הצלחת הזוגיות ושלום בית ועל אושר החיים היא התגובה המהירה, בדרך כלל כאשר אחד מבני הזוג מעיר הערה או מועד בלשונו, התגובה המהירה של הצד השני להתגונן או להתנצח מעכירה את האוירה בבית, מאחר ומתפתח מכך מחלוקת בין בני הזוג ופעמים רבות מאבדים כל פרופורציה וגולשים למחוזות שלא צריך להגיע, והכל מתחיל בגלל התגובה המהירה שנעשית באופן ספונטני בלי מספיק מחשבה והתוצאה הרת אסון, וכן הדבר בחברה ובכל מקום כאשר האדם מגיב מיד ללא מחשבה גורם למחלוקת ושנאה, ולזאת תורתנו הקדושה מלמדת אותנו שהתגובה הכי חכמה היא מידת השתיקה, וכאשר האדם מתאפק ואינו מגיב אינו מלבה את המחלוקת, אך יותר מכך גורם לחשיבה נכונה מה לומר ואיך להגיב בצורה חכמה, כמאמר דוד המלך בתהלים פרק עה פסוק (ג) כִּ֭י אֶקַּ֣ח מוֹעֵ֑ד אֲ֝נִ֗י מֵישָׁרִ֥ים אֶשְׁפֹּֽט: רצה לומר אם אדם לוקח זמן לחשוב זוכה לשפוט הדברים בישרות, ולמרות שקל לומר הדברים אך קשה לעשותן ובכל זאת זו חכמת החיים שהתורה מייעצת לכל אדם. אמנם אין הכוונה לשתיקה רועמת כאשר בני זוג נוצר בניהם ויכוח פעמים שנוקטים בשתיקה רועמת ובעצם סובלים ביחד מתוך הכעס שנוצר ועוד יותר חמור כאשר אחד מבני הזוג מתעלם מהשני ובקושי משוחח ולא מדבר שאותה שתיקה היא הרסנית ביותר.

 

חתם ערבות וברח הלוה וניצל בזכות השתיקה:

סיפור אמיתי: לר' שלמה היה ידיד, איש עסקים מצליח, ששמו הלך לפניו. אותו ידיד נהג להשקיע סכומי כסף גדולים ברכישת נכסים והשבחתם, ומכירתם אחר כך ברווח גבוה. לצורך זה, הוצרך לא פעם לסכומי כסף גדולים, אותם לווה ופרע אחרי המכירה ומימוש הרווח. ר' שלמה עצמו, היה יהודי צנוע וישר דרך, שהתפרנס מיגיע כפיו. ערב אחד, גילה ר' שלמה את ידידו נוקש בדלת ביתו, מבקש להיכנס ולשוחח. כל בקשתו היתה כי ר' שלמה – ידידו הותיק והמסור, יחתום ערבות על הלוואת סכום כסף גבוה, בעזרת ערבות זו יוכל להשיג הלוואה הזקוקה לו בדחיפות. לכתחילה, דחהו ר' שלמה. 'אינני חותם ערבויות, בטח לא על סכומים שמעולם לא החזקתי בידי', אמר בנועם. אך משידידו לחץ ולחץ, לא עמד ר' שלמה בלחץ, ובסופו של דבר יצא הידיד מביתו באותו ערב כשהחתימה המבוקשת בידו, כאשר כבר למחרת קיבל את ההלוואה הגדולה…היתה זו הפעם האחרונה בה נפגשו השניים. כמו בסיפורים, לא ארכו הימים ואותו ידיד ומשפחתו נמלטו לחו"ל, מותירים מאחוריהם הררי חובות, נושים זועמים וערבים שחרב עליהם עולמם, ביניהם ר' שלמה מיודעינו. עד מהרה הגיעו בעלי הגמ"ח לבקש את פירעון ההלוואה מהערב – ר' שלמה, אשר לא ידע להשית עצות בנפשו – מנין יביא לפתע סכום כסף כה גבוה? עוד באותו ערב, ישב ר' שלמה עם רעייתו לשיחה שהגדיר 'רצינית'. סיפר את שאירע, כאשר ידיד ותיק ביקש את עזרתו, ולמרות שלא רצה – כמעט אולץ לחתום את הערבות המדוברת. לאחר שנטל נשימה ארוכה וביקש לוודא כי רעייתו עודה חשה בטוב, פירט את סכום העתק שנפל עליו כהוצאה לא צפויה וחריגה במיוחד, כאשר רעייתו פוערת עיניה בתימהון ובהפתעה. 'מי הוא זה ואיזה הוא הגנב הלז', התפרצה האשה לאחר ההלם הראשוני. 'מי הוא זה אשר הפיל אותנו בפח יקוש כזה, בסכום עתק אשר מי יודע אם נוכל להחזירו בכלל ביום מן הימים?' אך ר' שלמה נצר פיו, ואמר בנועם: 'תראי, 'הבה נחשוב', השיב ר' שלמה בחיוך. 'הרי שם האיש לא באמת משנה. האיש ברח, איננו. החוב כאן ומוטל עלינו, וידיעת שמו לא תסייע לפתרון בעיית החוב. מנגד, ראיתי לא מזמן כי בעל 'חובת הלבבות' מגלה, כי דיבור אחד שאינו כהוגן, מחולל מהפכה של ממש: המדבר לשון הרע מעביר את כל מצוותיו למי שדיבר עליו, ומקבל ממנו את כל עבירותיו. אני כבר כבן ארבעים, באמתחתי רבבות מצוות שעשיתי בחיי, האם אפסיד את כולם בשביל לדבר מילה אחת? זאת ועוד, הגנב ההוא, מי יודע אלו עבירות נוספות יש לו…, האם לא מספיק שהזיק לי בכסף, שאני צריך לקבל גם עבירת הגניבה שלו על כתפיי? מה תועלת תצמח לי מלומר מי הוא, הרי זה כולו נזק! לעומת זאת, אם לא אומר לך את שמו, הנזק הכספי קיים בין כך ובין כך. אך אני זוכה: הרי שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, וברגע זה, בהתגברותי לא לספר את שמו, ובאיפוקך לא לדעת – קנינו לנו ביטוח יקר ערך מכל צרה! ברגעים אלה אנחנו זוכים לביטחון רב מכל צרה וצוקה, מבעיות בריאות, מבעיות בחינוך הילדים, מבעיות בפרנסה! אם אני 'סוחר' טוב, 'אני בוחר בדרך השתיקה ומרויח שבעתיים. נכון?' האשה האזינה בקשב, והודתה לבעלה על שהאיר את עיניה, לוותר על סקרנות למילה אחת ולהרויח עולם ומלואו. החל ר' שלמה עובד עוד שעתיים ביום, וגם רעייתו הוסיפה שעות בימי ששי וערבי חג. צמצמו בהוצאות, החלו קונים פחות מוצרי מזון מיותרים, ועל ממתקים כמעט ויתרו בכלל. אחרי יותר מעשור של הידוק החגורה התקציבית בכל המובנים נפרעה הערבות במלואה, ור' שלמה ומשפחתו שבו לנשום לרווחה…אך בזאת לא תם סיפורינו תקופת מה אחר כך, הזדמנה לר' שלמה ורעייתו שמחה משפחתית בחו"ל ונשארו שם ר' שלמה ורעייתו ימים מועטים, ביום מן הימים, פוגשת רעייתו של ר' שלמה אשה מוכרת מאוד, מהעבר הרחוק…'אה, שלום לך', אומרת רעייתו של ר' שלמה. 'גרתם פעם לידינו? מה שלומכם? אתם גרים כאן היום? איזה יופי! יש כאן מוסדות חינוך טובים? מה את אומרת… כבר הרבה זמן שלא ראינו אתכם, מה, כבר יותר מעשר שנים אתם גרים בחו"ל?' היתה זו אשתו של בעל החוב הנמלט, ידידו לשעבר של ר' שלמה, שהופתעה מהנחמדות המתפרצת מפי חברתה לשעבר. 'אה…,' השיבה נבוכה, 'כן, מה, לא ידעת שעברנו? לא סיפרו לך מה עבר על בעלי משהו?' 'מה?, מה קרה?' הפעם היתה אשתו של ר' שלמה מופתעת. הרי לא ידעה ולא שמעה מכלום. 'לא, לא התכוונתי…' משיכה החברה לשעבר, ומיהרה להסתיר את פניה המסמיקות ולרוץ הביתה…מיד כשהגיע הביתה, אמרה האשה לבעלה: 'הידעת? אתה היית בטוח כי ר' שלמה מרכל עליך עם כל השכונה, מקטר על חוב העתק שהשארת על כתפיו. והנה פגשתי היום את רעייתו ברחובה של עיר, ואף היא אינה יודעת דבר. אם היית בטוח שהכל מדברים עליך שאתה גנב, מתברר כי דווקא ר' שלמה – המפסיד הגדול ביותר מכל סיפור הבריחה שלנו, אינו מדבר על כך מילה וחצי מילה!' עתה, היה זה תורו של הבעל להיות מופתע. 'היתכן? הרי אני השארתי את ר' שלמה עם חוב עתק, בסכום שהוא לא יכול היה לעמוד בו בכלל. האומנם אף רעייתו אינה יודעת דבר על כך?' פחות מיממה אחר כך, איתר הידיד את מקום האכסניה של ר' שלמה, ידידו לשעבר. כשנפגשו, נפל עליו החבר בחיבוק של הערכה והערצה, ולא מצא את המילים כיצד להודות: 'ר' שלמה, אין לך מושג כמה אני מעריך אותך על השתיקה שלך. הייתי בטוח שכל השכונה מדברת שאני גנב ונוכל, והוקסמתי לראות אישיות נערצת כמוך…ועתה: ראשית, אני מבקש את סליחתך על עוגמת הנפש. שנית, אני מודה לך על השתיקה האמיצה שלך, ושלישית – גייסתי בתוך יממה את מלוא הסכום ששילמת במקומי, הנה'…, ומיד הוציא את מלוא הסכום בשטרות ירוקים מרשרשים, והניח לפני ר' שלמה, כאשר רק עכשיו, יותר מעשור אחרי, מתוודעת רעייתו של ר' שלמה לסיפור ההוא, מיהו בעל החוב הנמלט… כשיצאו, הפטיר ר' שלמה: 'מלשתוק לא מפסידים.

תירוץ האלשיך לרמז שיותר צריך לשתוק:

ומתרץ האלשיך על פי דברי חז"ל שהמעיל רומז אל הפה ומוצאותיו הפעמונים המקשקשים בקולם מרמזים על "הדיבור" שהוא סמל הפה, ואילו הרמון העשוי מחוטי צמר כפי שנאמר "תכלת וארגמן ותולעת שני" מרמז על מידת "השתיקה" שהרי אין דבר יותר שקט מצמר, על כן אמרה תורה "ופעמוני זהב בתוכם סביב" לפי שכאשר הפעמון מקיש על הרמון העשוי מצמר מתמעט הקול ומשתתק עד שכמעט ולא שומעים את קשקוש הפעמון, לכן נאמר להלן שמות לט כה "ויתנו את הפעמונים בתוך הרימונים" ולא להיפך ויתנו את הרימונים בתוך הפעמונים, ללמד שלא הפעמון הרומז לדיבור הוא העיקר, אלא דווקא הרמון הרומז אל מידת השתיקה, וככל שימעיט האדם בדיבורו, וכו' כן ייטב לו עכ"ל: ביאור הדבר שהמבט של התורה מתייחס יותר לרימון מאשר לפעמון מעין יהלום הנמצא בין אבני חן אחרים בקרבתו מבט האדם מתרכז בעיקר ביהלום מפני חשיבותו ויוקרתו, כך התורה מייחסת את המבט על המעיל שהעיקר הם הרימונים ולא הפעמונים למרות שהן שוין במספר וניתן להסתכל הפוך, אך בחשיבות עולה הרימון על הפעמון ולכן מציינת שכל פעמון נמצא בין שני רימונים ולא ההיפך לרמז וללמד אותנו שהשתיקה יקרה וחשובה הרבה יותר מהדיבור, ומתי ישמיע קולו רק ונשמע קולו בבואו אל הקדש, שאז ידבר בתורה ובמצות ה' ויקשקש בפעמון.

השתיקה ערכה כפול מדיבור:

ואכן מבואר מגילה דף יח ע"א דרש רבי יהודה איש כפר גבוריא, ואמרי לה איש כפר גבור חיל מאי דכתיב [תהלים ס"ה] לך דמיה תהלה, סמא דכולה משתוקא. כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא מלה בסלע, משתוקא בתרין. וביאור הגמרא שחז"ל מלמדים אותנו שהשתיקה תרופה לכל דבר, וערכה כפול מהדיבור, ולמרות שהאדם חושב כמה שיותר עושה רעש ומדבר מצליח אינו אלא טועה כדלקמן. עוד כתוב בזוהר פרשת יתרו דף פא ע"ב אמר רבי שמעון על הפסוק (תהלים לט) אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני, אשמרה לפי מחסום. כוונת דוד המלך ללמדנו שאדם שרוצה לשמור עצמו מכשלונות וחטאים יעשה לפיו מחסום.

האלמנה עם עיקול ופינוי מהבית ניצלה בזכות השתיקה:

נפתח במעשה שהיה, מסופר על אשה אלמנה אשר מצבה הכלכלי היה קשה ומאז פטירת בעלה ונפל עליה עול פרנסת בני ביתה המצב הלך והדרדר, וכיון שהבית אשר התגוררו בו היה ממושכן לבנק תמורת ההלואה שקבלו לרכישת הבית היית חייבת לשלם כל חודש עבור המשכנתא, אלא מאחר והמצב החריף לא עמדה בפרעון התשלומים כמובן שהבנק שולח התראות שבמידה ולא תפרע הדירה תעוכל על ידי הבנק ותימכר לטובת החוב שיש לה לבנק, אולם למרות כל ההתראות לא היה לאל ידה להושיע והמצב הלך והחמיר והצטבר חוב גדול ולכן הבנק עיכל את הדירה והודיעו לה שהיא צפויה עד תאריך מסויים לפנות את הבית, כמובן שלא היה לה שום אפשרות להסתדר בבית אחר כיון שאין בידה לשלם ולא ידעה את נפשה מה יהיה איתה וילדיה שיאלצו לישון ברחוב, מתוך צערה הלכה לרבי וסיפרה את צרתה ומבקשת ברכה להינצל מהגזירה הקשה שעומדת עליה ובניה, הרבי שמע את צרתה ואף בירכה מעומקא דליבא, אולם ליבו נוקפו איך יתכן להוציא אלמנה וילדיה לרחוב, ולזאת לאחר שבירר איזה בנק נלקחה המשכנתא התברר לרבי שמנהל הבנק יהודי, החליט הרבי לעלות לביתו של המנהל, הלך עם שמשות לביתו של מנהל הבנק, כמובן מנהל הבנק הופתע איך זכה לביקור של כבוד הרבי הכניסם לביתו בכבוד התיישב הרבי בסלון הוגש לפניו כיבוד, אולם הרבי יושב ושותק ואינו מדבר דבר, הדקות עוברות ואין קול ואין עונה לאחר שעברו כעשר דקות שתיקה למרות שמנהל הבנק ניסה כמה פעמים לשאול מה מטרת בואו של הרבי לא קיבל מענה, ואז קם הרבי ממקומו לצאת מהבית, מנהל הנק היה סקרן להבין מה רוצה ממנו הרבי ולשם מה בא, אמר לו הרבי בה לקיים מצוות חכמים שאמרו כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שלא נשמע ולזאת באתי לקיים מצוה זו לשתוק ולא לומר כלום, אולם המנהל עוד יותר הסתקרן ושאל למה הרבי חושב שאני לא ישמע אני מוכן להשתדל והפציר בו לומר, ואז אמר לו הרבי אתה בטח מכיר את המקרה של האלמנה שהבנק עומד להוציא אותה וילדיה לרחוב בגלל החוב שהצטבר איך אפשר לעשות כזה דבר, השיב המנהל אני לא בעל הבית של הבנק יש לו חוב גדול מה אפשר לעשות, אמר לו הרבי אתה רואה שצדקתי המצווה לא לומר כלום כי בלאו הכי לא ישמעו דברי, ואז רק הבין המנהל שהוא חייב לחפש פיתרון ואמר לרבי הוא מוכן להתחייב מעכשיו לשלם במקומה את המשכנתא ממשכורתו ותוכל להישאר בבית, כמובן קיבל ברכות עד בלי דיי. הראת לדעת עד כמה כוחה של שתיקה בכפלי כפליים מדיבור שאם בתחילה היה מדבר היה מתרץ את עצמו אבל בגלל השתיקה חדרו הדברים לעומק ליבו ועזר לאלמנה.

השתיקה יפה אפילו לחכמים:

עוד מבואר במסכת פסחים דף צח ע"ב מכאן אמרו חכמים יפה שתיקה לחכמים, קל וחומר לטפשים, שנאמר [משלי יז] גם אויל מחריש חכם יחשב. וכן אמר התנא בפרקי אבות פרק ג משנה יג רבי עקיבא אומר וכו' סייג לחכמה שתיקה: וכתב הגר"א זצ"ל בפירושו לבאר את הפסוק במשלי יא-ב ואת צנועים חכמה, עיקר החכמה הוא בצנועים ששותקים מלומר תורתם ודעתם רק שומעים מרבותם, כי כאשר הוא יאמר דבריו לא יוסיף לו כלום, אבל כאשר ישמע מרבו יוסיף לו דברים. גם השפת אמת סוכות תרנ"ד פירש את הפסוק במשלי כד-כו שפתים ישק משיב דברים נכוחים: על ידי שמשיק השפתיים ומונע עצמו מלדבר דיבורים לא טובים, על ידי זה זוכה למשיב דברים נכוחים, דהיינו לדבר דיבורי תורה ויזכה לומר דברים אמיתיים וישרים. עוד כתוב בפרקי אבות פרק א משנה יז שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה וכו': והוסיף על כך במסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק כב: שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בבין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. לחכמים יפה שתיקה קל וחומר לטפשים, לא חכמה מביא דברים, ולא דברים מביא חכמה, אלא מעשה. כל המרבה דברים מביא חטא שנאמר ברוב דברים לא יחדל פשע (משלי י' י"ט), ואומר גם אויל מחריש חכם יחשב (שם י"ז כ"ח):

האומנות הגדולה ביותר של האדם בעולם לשתוק:

עוד מבואר במעלת השתיקה במסכת חולין דף פט ע"א אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר תולה ארץ על בלימה, רבי אבהו אמר מי שמשים עצמו כמי שאינו, שנאמר [דברים ל"ג] ומתחת זרועות עולם. אמר רבי יצחק מאי דכתיב [תהלים נ"ח] האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם, מה אומנותו של אדם בעולם הזה  ישים עצמו כאלם, יכול אף לדברי תורה תלמוד לומר צדק תדברון. ופרש"י האמנם אלם אומנות יפה היא האילום, אבל צדק דהיינו דברי תורה אותו תדברון. הרי שחז"ל למדו אותנו הפך מוסכמות החברה שאדם חושב כמה שיותר מדבר הוא יותר חברמן ומוצלח, וטעות היא כי ברוב דברים לא יחדל פשע, היות וגורם מחלוקות ושנאה וקנאה ותחרות, אלא חכמים מלמדים אותנו ההיפך שכל העולם עומד בזכות השתקן בשעת מריבה, כיון שכל אדם מטיבעו להגיב ולהחזיר מנה אחת אפים ולהוכיח חפותו וצדקתו אך זה המפסיד את ההזדמנות להיות מקיים את העולם בזה שיתגבר וישתוק, ועל כך אנו מתפללים שלושה פעמים ביום בסוף התפילה ולמקללי נפשי תידום לזכות להגיע לדרגה הזו, ולכן המקצוע שכל אדם מחוייב להתמקצע בו זו אומנות להיות שתקן עד כמה שיותר ועל ידי זה זוכה לחכמה, ולזאת כתב הרמב"ם הלכות דעות פרק ב הלכה ד לעולם ירבה אדם בשתיקה ולא ידבר אלא או בדבר חכמה או בדברים שצריך להם לחיי גופו, אמרו על רב תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטלה כל ימיו, וזו היא שיחת רוב כל אדם, ואפילו בצרכי הגוף לא ירבה אדם דברים, ועל זה צוו חכמים ואמרו כל המרבה דברים מביא חטא, ואמרו לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה, וכן בדברי תורה ובדברי חכמה יהיו דברי האדם מעטים ועניניהם מרובים, והוא שצוו חכמים ואמרו לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה עכ"ל. ללמדנו שאפילו בדברי תורה ממידת השתיקה למעט ולקצר בדיבור כפי הנצרך.

בזכות השתיקה של לוט ניצל מסדום:

כתב במכתב מאליהו (ח"ג עמוד קלב) למרות גדלותו של לוט שמסר נפשו על החסד בסדום, לא היתה זו סיבה להצילו מסדום, ורק בזכות מידת השתיקה שנאמר (בראשית י"ט כ"ט) "ויזכר אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה, ופירש"י מהו זכירתו של אברהם על לוט, נזכר שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה אחותי היא ולא גלה הדבר שהיה חס עליו.

בזכות השתיקה של רחל זכה בנה יוסף למלוכה:

מעלת מידת השתיקה של רחל אמנו ע"ה, אמרו חז"ל 2. במדרש למרות שיעקב מסר לה סימנים והבטיח לה שממנה יצאו שנים עשר שבטים ושתקה, ויותר מכך אביה הושיבה תחת החופה ומקבלת מתנות ולבסוף מכניס את אחותה לאה ושתקה, ולזאת זכתה שבזכותה נגאלים מה שלא יכלו לעזור האבות וכל גדולי עולם, ושבנה יוסף נעשה למלך וכרמז והנה קמה אלומתי הכוונה האלימות ששתקה.

השתיקה של יוסף:

וכך השרישה מידת השתיקה אצל בניה, מצינו אצל בנה יוסף הצדיק מעלתו בשתיקה נוראה אמרו במדרש (ב"ר פצ"ד ג') "ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי, כתב בענף יוסף בשם האלשיך בתהלים ע"ח, שכוונת יוסף במה שלא הודיע לאביו שהוא חי משך כ"ב שנה, היה לבלתי הלשין את אחיו ולבלתי הכזיבם שאמרו לאביהם שמת, עד שיהיו הם המבשרים לאביו כדי שלא יקצוף עליהם", ומצינו שגם לאחר שנתראה אל אביו לאחר הכ"ב שנה גם אז פעל באופן המעולה הזה, שכתב הרמב"ן (בראשית מ"ה כ"ז) "וידברו אליו את כל דברי יוסף, נראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף וכו' ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו" והוא מפורש במכילתא (שמות בשלח אות י"ט), וביותר כתב דעת זקנים מבעלי התוספות (בראשית מ"ח א') "ויאמר ליוסף וכו' ומשמע שלא היה יוסף רגיל אצל יעקב, כמו שמצינו נמי ויקרא לבנו ליוסף, ושמעתי מפי הרב ר' שמואל ז"ל הטעם לפי שהיה ירא שישאל לו הענין היאך הורד למצרים ויגיד לו שמכרוהו אחיו וכו'. ללמדנו גדולתו של יוסף שהיה מוכן לוותר על קירבת אביו ולקבל יותר מאביו ובלבד שלא יספר את האמת לאביו ויגרם נזק לאחיו.

בזכות שתיקתו של בנימין זכה שהשכינה בחלקו:

וכן אצל בנה בנימין אמרו חז"ל 3. שתק כדי שלא יעלילו על אחיו שהם גנבו, והם היכוהו וגם ביישוהו שהוא גנב בן גנבה שגם אמך רחל גנבה את התרפים וביישה את אבינו והוא שתק, ובשכר שתיקתו זכה לבית המקדש שיהיה בחלקו.

בזכות השתיקה של תמר יצא ממנה דוד המלך:

עוד מבואר סוטה דף י ע"ב 4. על שתיקת תמר למרות שהיה לה מה לטעון ולהציל את עצמה בכל זאת עשתה עצמה כאלימת ושתקה ולכן זכתה לזרע המלוכה.

מה עשה כשאשתו כעסה ונשכה את הפיטם של האתרוג:

לרב הקדוש רבי מיכל מזְלוֹטשוֹב ז"ל היו תפילין יקרות וקדושות, שהגיעו אליו בירושה מאביו, המגיד הקדוש רבי יצחק מדרוּהוֹביטְש ז"ל. התפילין הללו היו יקרות לו מכל יקר, ופעם חסידים עשירים רצו לקנותן מאתו בסכום גבוה, בחמישים רַייניש לערך. והוא היה איש עני וחי בדוחק גדול, ולא הסכים אף שמוע מזה. אשתו הציקה לו מאוד למכור את התפילין לצורך פרנסת ביתם, כי בשביל התפילה היו לו גם תפילין אחרות, אך הוא עמד על דעתו ולא מכרן, והנה, התקרב חג הסוכות, ובזלוטשוב אין אתרוג. מחכים להביא אתרוג ממקומות שונים, ולשווא אתרוג אין. הגיע ערב החג, והנה איש אחד הביא למכירה אתרוג יפה ומהודר, וביקש בעדו חמישים רייניש. נמלך ר' מיכל, ומכר את התפילין של אביו ז"ל בחמישים רייניש וקנה את האתרוג, ראתה אשתו שבעלה השיג אתרוג והבינה שבטח עלה האתרוג סך רב, והתחילה לחקור ולדרוש אצלו מהיכן השיג מעות בעבור האתרוג. בתחילה השתמט הרב בתירוצים שונים, אבל היא הציקה לו הרבה, עד שהוכרח לספר לה, שמכר את התפילין בשביל האתרוג. מששמעה האישה את דבר מכירת התפילין, נתמלאה חֵמה, והתנפלה על בעלה בחירופין וגידופין "הייתכן?! כמה פעמים הפצרתי בך למכור את התפילין בשביל צורכי הבית ההכרחיים החסרים לנו, ולא מכרת, ועכשיו בשביל אתרוג נטלת ומכרת? ולא נתקררה דעתה עד שמרוב כעסה נטלה את האתרוג, שהיה מונח על השולחן, נשכה בשיניה את הפיטם שלו והשליכתו לארץ ור' מיכל ראה את אשר עוללה לו אשתו, ואף הגה אחד של תלונה לא הוציא מפיו, ואף סימן של קפידא לא הראה, אלא עמד ואמר: "אם ניחא לך ריבונו של עולם, שייפסל האתרוג שלי, הריני מקבל באהבה." נתגלה לו אחר כך בחלום אביו הקדוש, ואמר לו שהמעשה האחרון, אי ההקפדה, עשה רושם גדול יותר בשמים מהמעשה הראשון של קניית האתרוג בסכום רב.   פעם כאשר רבי ישראל הבעל שם טוב הסב עם תלמידיו לסעודת ראש חודש כבכל חודש הבעת פניו הייתה רצינית מאוד. תלמידים ניסו לרומם את מצב רוחו של הרבי, אך ללא הועיל. אל בית המדרש נכנס יהודי כפרי בשם דוד, והנה זה פלא! מיד עם כניסתו התמלא הבעש"ט שמחה. הוא קידם את פניו בחום, פינה עבורו מקום על יד השולחן ואף העניק לו פיסה מן חלה שלו. התלמידים שנכחו במקום התפלאו כיצד ה'חבריא קדישא' (כך היו נקראים תלמידי הבעל שם טוב) לא הצליחו לרומם את מצב רוחו של הרבי, ואילו יהודי כפרי פשוט הצליח לעשות זאת? הבעש"ט חש בשאלותיהם ושלח את דוד לעשות דבר מה. כשיצא מן החדר, סיפר להם: דוד זה עמל קשה לפרנסתו. במשך השנה כולה הוא חסך פרוטה לפרוטה כדי לרכוש אתרוג נאה לקראת חג הסוכות. כאשר שב מן העיר הגדולה ובידו אתרוג מהודר למהדרין מן המהדרין, כעסה עליו אשתו. "אין לנו כסף להוצאות הבית, ואתה מבזבז את ממוננו על אתרוג"?! היא קראה בכעס. בזעמה, היא נשכה את פיטם האתרוג ופסלה אותו. דוד לא כעס ולא רגז על אשתו. למרות שכל מאמציו ירדו לטמיון, הוא אמר לעצמו בשקט "כנראה שאני לא זכאי לאתרוג נאה שכזה… אכן, האם ליהודי פשוט כמוני מגיע אתרוג מהודר כל-כך"? "מאז עקדת יצחק ועד ימינו לא התרחש ניסיון כזה" סיכם הבעל שם טוב,"ולפיכך קיבלתי את פניו בחום ובשמחה".

נס פורים בזכות שתיקת אסתר המלכה:

נס גאולת פורים נעשה מפני השתיקה של אסתר המלכה ושמעה לציווי מרדכי כמאמר חז"ל במסכת מגילה דף יג ע"א 5. שהרי לו היה נודע מוצאה לא היית בבית המלך וכל הנס היה נמנע, ללמדנו עד כמה אדם שמתאפק אפילו שיש לו לחץ פנימי לומר את דבריו ושותק מביא גאולה לעולם.

חודש אדר מזל דגים לסמל השתיקה שגרמה לגאולה:

ראיתי מובא בשם האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל הקשר והשייכות בין חודש אדר שמרבים בו בשמחה, למזלו מזל דגים, מפני שכל בעלי החיים אומנם אינם בדרגת מדבר אך יש להם קול הברה ומשמיעים הם קולות שונים, וכן מצינו במשלי כח טו ארי נוהם, ובמסכת ברכות דף ג חמור נוער וכיוצא בזה טובא, זולת הדגים שאינם משמיעים שום הגה, ואם כן הדבר מרמז לנו החוסם את פיו ואינו מדבר דברים שלא לצורך ובכך מאמץ את טבע הדגים, יוכל לבוא לידי שמחה, ועל כן כל חודש אדר מתחילתו ועד סופו מזלו מזל דגים הוא החודש שמרבים בו בשמחה והוא נהפך מיגון לשמחה, מפני שהלוא על ידי השתיקה בה נקטה אסתר זכינו לגאולה וישועה ולנס פורים, ולכן משנכנס אדר מרבין בשמחה כי כל החודש מסוגל לזכות בשמחה באמצעות מידת השתיקה.

אזהרת המגיד למרן הב"י:

וכתב במגיד מישרים (פרשת וארא) שאמר לבית יוסף וטרם תוציא הדבר מפיך תראה אם אפשר לך זולתו אל תוציאהו מפיך, וגם אם תהיה מסופק בו אל תוציאהו מפיך, עד שיהיה מבורר לך שאתה מוכרח לאומרו. עוד הוסיף באגרת הגר"א נוסח ב וזהו יותר מכל התעניתים וסיגופים בעולם. וכל רגע ורגע שאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער.

מעשה עם החזון איש על השתיקה:

בספר מעשה איש מסופר בעיר תל אביב עסקו בבניית מקוה טהרה ונוצרו במהלך הבנייה הפרעות וקשיים לאין ספור במיוחד היו בעיות מימון עקב מחסור נורא בכספים, ר' יונה מרגליות זצ"ל שפעל רבות למען המקוה שטח בפני רבינו החזו"א זצ"ל את הקשיים הכספיים המאיימים על המשך הבנייה, וביקש ממנו שיזמין את הרב פרנקל זצ"ל ויאמר לו רק כמה מילים ובודאי הרב ישמע לו וכבר יימצא הכסף הדרוש, השיב החזו"א זצ"ל ר' יונה יודע אתה על שום מה דברי נשמעים. על שום שאינני אומר. בפעם אחרת כאשר ניסה ר' יונה זצ"ל לשדל שוב את החזו"א זצ"ל שיאמר להרב פרנקל זצ"ל רק שלוש ארבע מילים ויהא די בכך כדי לזרזו, שאלו החזו"א זצ"ל בתמיהה יודע אתה כיצד נעשית אשה לאשת איש בשלוש ארבע מילים הרי את מקודשת לי ואתה מבקש ממני לומר רק שלש ארבע מילים.

הנהגת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל:

ושמעתי בשם רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל שהיה אומר כאשר האדם רוצה לשלוח מברק לחברו הוא בורר מילותיו כי יודע הוא שכל תיבה יש לה ערך והוצאה כספית, כמו כן צריך האדם לא להרבות בדיבור ולחשוב על כל מילה שמוציא.

מסופר עליו: לא אחת התקיימו אסיפות של גדולי ראשי הישיבות בביתו פעם באחת הסערות הציבוריות הסוערות מערכה לוהטת כנגד פריצת גדר חמורה עלו ראשי ישיבות נכבדים לבית רבינו זצ"ל ודנו בענין, השמיעו דיבורים חוצבי להבות כשעה וחצי וקיבלו החלטות, כשקמו לצאת אמר הגאון רבי יהודה עדס שליט"א בפליאה האם שמתם לב לכך שחכם בן ציון לא השמיע דעתו ולא אמר מילה במשך שעה וחצי ישב והאזין ולא פצה פיו, איך יכול אדם לשבת ורק לשמוע, הרי כולנו באנו אל ביתו להוועץ בו לשמוע את מוצא פיו והוא אינו מוציא מפיו מילה ממש גאון בשתיקה.

רמז לדבר:

ואפשר לומר רמז לדבר כאשר האדם שותק זוכה לגדולה כמ"ש דוד המלך בתהלים פרק יט פסוק (ד) אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵ֣ין דְּבָרִ֑ים בְּ֝לִ֗י נִשְׁמָ֥ע קוֹלָֽם: (ה) בְּכָל־הָאָ֨רֶץ׀ יָ֮צָ֤א קַוָּ֗ם וּבִקְצֵ֣ה תֵ֭בֵל מִלֵּיהֶ֑ם. כאשר האדם ממעט בדיבור אין אומר וכו' זוכה שנשמע קולם וגם מתפרסם שמם לטובה בכל מקום.

מוסר השכל:

עלה בידנו להשכיל ולהבין שאמנם כוח הדיבור גדול ועצום עד מאוד ובו נשתבח האדם מיתר הנבראים, אך כל זה דווקא כאשר משתמש בו לתורה מצוות ומעשים טובים ולפרנסתו ולהטיב בדיבורו עם בן זוגו וחברו לפרגן לשבח, אולם בשאר ענייני האדם השתיקה עולה בכפליים מהדיבור כי ברוב דברים לא יחדל פשע, ולזאת כל אדם וכל זוג שבונה ביתו ברוח התורה צריך לאמץ את עצת התורה לקנות מידת השתיקה ובזמן שמתעורר ויכוח יותר לשתוק מלהגיב ולדעת שהתגובה הכי חכמה זו השתיקה שבזה משיג את התוצאה הטובה ביותר, וכל שכן להימנע מדיבורים אסורים שמאבד כל חלקה טובה וגורם לחורבן והרס בביתו ובחברתו, שכבר אמר דוד המלך שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, כי האדם שולט על דיבורו לפני שמוציא מפיו, אבל לאחר שדיבר כבר אין דבריו בשליטתו אלא ההפך, ולמרות שיש חושבים שהשתקן נראה טיפש, ידע שאינו אלא טועה ובדיוק ההיפך כאשר מדבר מפסיד בגדול, וכבר אמר שלמה המלך החכם מכל אדם בחכמתו ההפך הגמור [במשלי יז] גם אויל מחריש חכם יחשב. וכל שכן לחכם, וכמו שאמר התנא מנסיון חייו שלא מצא לגוף טוב משתיקה, ואשרי מי שזוכה לבלום פיו כי עליו עומד העולם וזוכה לאור הגנוז שאין כל בריה יכולה לשער, וזו האומנות הגדולה שמוטלת על כל אדם בימי חלדו עלי אדמות, ובזה יהיה אהוב למטה ונחמד למעלה להיות רצוי ואהוב לבריות, וישכון השלום בביתו תמיד ותשרה השכינה במעונם תמיד, ויהי רצון שנזכה שלא נחלל דיבורנו ועל ידי זה נזכה שככל היוצא מפינו הקב"ה יעשה אמן.

החותם בברכת פורים שמח ושבת שלום ומבורך.

הצב"י מרדכי מלכא עיה"ק אלעד

 

מקורות:

1. במסכת זבחים דף פח ע"ב, וכן במסכת ערכין דף טז ע"א מעיל מכפר על לשון הרע מנין? א"ר חנינא יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע. עוד מבואר ת"ר מעיל וכו' שוליו כיצד? מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שזורין, ועושה אותן כמין רימונים וכו', ומביא שבעים ושנים זגין שבהן שבעים ושנים עינבלין, ותולה בהן שלשים וששה בצד זה ושלשים וששה מצד זה, רבי דוסא אומר משום רבי יהודה שלשים וששה היו, שמונה עשרה מצד זה ושמנה עשרה מצד זה. ופרש"י מסכת זבחים דף פח ע"ב עינבלים, מה שתלוי בתוכן לקשקש ותולה בו אצל הרמון [והוא] פעמון כדכתיב (שמות לט) פעמון ורמון ובתוך הרימונים דקרא לאו בתוך החלל קאמר אלא ביניהם דפעמון אחד בין שני רימונים. וכתבו התוספות מסכת זבחים דף פח ע"ב כמחלוקת כאן כך מחלוקת במראות נגעים, [הכוונה למספר מראות נגעים שיש] פר"ת דתלי האי בהאי דמשום דמעיל בא לכפר על לשון הרע וכן נגעים באין על לשון הרע כדאמרינן פרק יש בערכין (ערכין דף טז ע"א). וכ"כ ר"ת בספר הישר. וכ"כ בבעל הטורים (שמות כ"ח ל"ג) כתב שהיו ע"ב פעמונים, נגד ע"ב מראות נגעים (נגעים פ"א מ"ד), שהרי המעיל בא לכפר על לשון הרע, וצרעת בא בעון לשון הרע. הראת לדעת שהמעיל עשוי כנגד חטאי הלשון.
2. אמרו (ב"ר פרשה עא ח' ובתנחומא) "רחל תפסה פלך שתיקה וכו' עוד במדרש רבה (בראשית פרשה פד פסקה י) והנה קמה אלומתי וגם נצבה, היינו שיוסף זכה לגדולה בגלל זכות שתיקותה של רחל, ומפרש המדרש אלומתי" לא כהפשט הפשוט של אלומות תבואה, אלא אילמות" שתיקה. היות שיעקב מסר לה הסימנים היו בידה כל השבע שנים בתקוה שאכן היא תנשא ליעקב, ומבואר באגדת בראשית (פכ"ב) שכל אותן שבע שנים היה יעקב מבטיח לרחל עתיד הקב"ה להוציא ממני שנים עשר שבטים וכו' ובתנחומא אמרו שגם ביום האחרון הושיב לבן את רחל באפריון ככלה לפני חופתה בכדי שלא ירגיש יעקב, וראתה סבלונותיה ביד אחותה ורק לאחר החתונה הוחלפה ולמרות זאת שתקה.
3. מבואר במדרש תנחומא (מקץ פרק י) בזמן שמצאו את הגביע וחשדו בבנימין והיה שותק, היו עומדין ומחבטין לבנימין על כתפיו ואומרין לו גנבא ברא דגנבתא ביישתנו כך ביישה אמך את אבינו, ובשביל אותן המכות שהכוהו בכתפיו זכה שתשרה שכינה בין כתפיו, שנאמר (דברים לג) חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן.
4. מבואר במסכת סוטה דף י ע"ב א"ר אלעזר לאחר שנמצאו סימניה בא סמאל וריחקן, בא גבריאל וקירבן. היינו דכתיב למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם, א"ר יוחנן משעה שנתרחקו סימניה נעשית כיונה אילמת, לדוד מכתם שיצא ממנה דוד שהיה מך ותם לכל.
5. כמ"ש באסתר פרק ב פסוק י לֹא־הִגִּ֣ידָה אֶסְתֵּ֔ר אֶת־עַמָּ֖הּ וְאֶת־מֽוֹלַדְתָּ֑הּ כִּ֧י מָרְדֳּכַ֛י צִוָּ֥ה עָלֶ֖יהָ אֲשֶׁ֥ר לֹא־תַגִּֽיד: ואמרו חז"ל במסכת מגילה דף יג ע"א רבי יהודה אומר הדסה שמה, ולמה נקראת שמה אסתר על שם שהיתה מסתרת דבריה, שנאמר אין אסתר מגדת את עמה וגו'.