השמיעו לילדים

כך מחזירים את השמחה כשהאזעקה קוטעת את פורים

מיכל כהן חי עם סיפור מרגש על ילדה שהשמחה “הלכה לאיבוד” בממ״ד – וגילתה איך דיבורי אמונה מחזירים אותה הביתה

רחל פסטג

י"ב באדר תשפ"ו, 01/03/26 11:15 עודכן: 11:16

א+

א-

צופרי אזעקה, צבע אדום | צילום: אייל מרגולין, פלאש 90

בתוכנית ״עניין משפחתי״ בהגשת רחל פסטג ב״קול חי״ הוקרא סיפור שנולד כמעט בזמן אמת – בתוך מציאות של אזעקות, ממ״דים וחוסר ודאות. מיכל כהן חי, סופרת ומטפלת, בחרה לפנות ישירות לילדים שמקשיבים בבית ולספר להם סיפור פשוט שמאיר רגע מורכב.

הכול מתחיל באזעקה בלילה. טליה מתעוררת, נכנסת לממ״ד עם משפחתה, והתחפושת שלה – שמלת מלכת אסתר – נשארת על הכיסא בחדר. בתוך המרחב המוגן היא לוחשת: “אני רק חושבת שהשמחה שלי הלכה לאיבוד”.

המבוגרים לא מבטלים את הרגש. “זה באמת מאכזב”, אומרים ההורים, ונותנים מקום לאכזבה. אבל משם מתחיל מהלך עדין של חיזוק. האב מספר לילדים על ימי המגילה, על הפחד והדאגה של היהודים לפני ביטול הגזירה, ומסביר שכאשר “אנחנו דואגים, לא בטוחים ועצובים, השמחה שלנו הולכת לאיבוד… לארץ הספקות”.

האם מוסיפה את הנקודה המרכזית: “הקדוש ברוך הוא נתן לנו מתנה גדולה. אנחנו יהודים, ויהודי תמיד מושגח”. גם בתוך הממ״ד, גם בתוך אי-הוודאות – ההשגחה לא נעלמת.

המסר של כהן חי פשוט ובהיר: השמחה לא נעלמת באמת, אלא מתכסה בשכבות של פחד וספק. הדרך להחזיר אותה היא דרך דיבור. “כשאנחנו מדברים דיבורים טובים, מילים של אמונה… אנחנו מדברים דיבורים של אור. אור זה ההפך מחושך”. במקום לשקוע במחשבות שמקררות את הלב, בוחרים במילים שמחממות אותו.

ואז מגיע ה“ונהפוכו” הפרטי של המשפחה. ברגע שמתאפשר לצאת מהממ״ד, ההורים מפעילים “תוכנית סודית”: מתחפשים עכשיו. לא מחכים למסיבה שבוטלה. לא מחכים לזמן מושלם. דווקא עכשיו.

תוך דקות הבית מתמלא שירה: “ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר”. טליה עוצרת ואומרת: “אני חושבת שהשמחה שלי חזרה”. לא רק בגלל השמלה – אלא בגלל מה שקרה בלב.

כהן חי סיכמה את רוח הדברים באופטימיות זהירה אך עמוקה: השמחה אינה תלויה בנסיבות החיצוניות בלבד. היא בחירה מודעת לחפש את האור גם בתוך מציאות מאתגרת. “דווקא עכשיו”, כפי שנאמר בסיפור, הוא זמן לגלות שהשמחה יכולה לשוב – לארץ שלה, בלב.

האזינו לדברים המלאים מתוך 'עניין משפחתי' בהגשת רח פסטג ב'קול חי':