מאזין שאל את הגאון הרב חיים איידלס בתוכנית 'דרך חיים', מי שהוא בעל קורא של המגילה, והשנה הוא נמצא בתוך שנת האבלות, האם מותר לו לקרוא השנה את המגילה. הרב ענה עדיף לו שלכתחילה לא יקרא את המגילה, מכיון שהוא לא מברך לכתחילה שהחיינו. עם כל זה, שמרן המשנה ברורה פסק שאחר יברך את כל הברכות, והאבל יקרא את המגילה – הפוסקים העריכו שלא כדברי מרן המשנה ברורה, שעדיף שדווקא הבעל קורא הוא יהיה זה שיברך את הברכות, אלא אם כן מדובר בבעל קורא מומחה או שאין מישהו אחר במקומו – אז אחר יברך שהחיינו ואתה תקרא, או שאתה תקרא ותברך גם שחיינו, כמו שכתוב בשם האדרת, שיש מקום להקל בדבר על אף שאתה אבל, שאם אתה קורא, שגם תברך את ברכת שחיינו וכן תקרא.
בהמשך התייחס הרב לשאלה נוספת, האם יחיד הקורא את המגילה בביתו מברך את ברכת 'הרב את ריבנו'. הרב ענה שמרן הרמ״א פוסק שהברכה הזאת היא ברכה של ציבור, לא ברכה של יחיד – זו ברכת הודעה של פרסום הנס שנתקנה לציבור.
הרב הוסיף, אבל כשמסתכלים במקור הדין, יש שאלה גדולה, מה המקור לדבר. מרן הבית יוסף כותב שזה כתוב באורחות חיים בשם הירושלמי. והערוך השולחן אומר, שאין לנו ירושלמי כזה. אף אחד מהראשונים לא העיר הערה כזאת, אדרבא. השיבולי הלקט כותב שכן מברכים את הברכה הזאת ביחיד. מרן השולחן ערוך גם לא מתייחס לזה, הוא רק כותב את זה בבית יוסף. יש מקום לבוא ולומר שהוא חלק על הדעה הזאת שמרן הרמ״א כותב שזה ברכה בציבור. לכן באמת, חוץ מהשיבולי הלקט, גם הרדב"ז, והערוך השולחן, והמאמר מרדכי, כולם הכריעו כן לברך את הברכה הזאת ביחיד. כותב מרן הבן איש חי בפרשת השבוע, שזה היה מנהג בכל בגדד, מנהג פשוט בכל בגדד, שמברכים את ברכת 'הרב את ריבנו' גם ביחיד. לכן מי שמקל לברך את הברכה הזאת, כמו כל המקורות שהזכרנו, ביחיד יכול לנהוג כך אפילו לכתחילה.
עוד באתר:
הרב הוסיף, שאפשר גם לנהוג למי שחושש, כמו שכותב בעל הפרי מגדים, לברך את הברכה הזאת, אבל ללא שם ומלכות.
האזינו לקטע המלא מתוך התוכנית 'דרך חיים' ב'קול חי':
