במהלך הימים האחרונים נחשף הציבור בישראל לסוג חימוש נוסף בזירת האיומים: טיל בליסטי המצויד בראש קרב מתפזר, המכונה לעיתים "טיל מצרר". בניגוד לטילים רגילים הנושאים ראש נפץ אחד שמכוון לפגיעה בנקודה ספציפית, במקרה זה מדובר במנגנון שנועד לפזר עשרות פצצות קטנות על פני אזור נרחב, ובכך להגדיל את הסיכוי לפגיעה במספר יעדים במקביל.
לפי הדייוחים, ראש הקרב של הטיל מורכב משני חלקים מרכזיים. הראשון הוא מטען נפץ עיקרי שמשקלו מאות קילוגרמים ואמור ליצור את גל ההרס הראשוני. לצד זאת משולבות בתוך ראש הקרב גם פצצות משנה – כעשרים יחידות קטנות, שכל אחת מהן מכילה כ־8 קילוגרמים של חומר נפץ.
כאשר הטיל מגיע לגובה של כ־7 קילומטרים מעל אזור היעד, מנגנון מיוחד נפתח ומשחרר את פצצות המשנה. מרגע זה הן מתפזרות באוויר ונופלות באופן אקראי על פני שטח רחב, שעשוי להגיע לרדיוס של כ־8 קילומטרים. התוצאה היא פיזור נרחב של נקודות פגיעה אפשריות, במקום פגיעה מרוכזת אחת.
עוד באתר:
לשיטה זו יש גם היגיון מבצעי ברור. פיצול ראש הקרב לעשרות חימושים קטנים מקשה על מערכות ההגנה האוויריות להתמודד עם כל האיומים במקביל. אם טיל כזה אינו מיורט מחוץ לאטמוספירה על ידי מערכת "חץ", מערכות שכבה נמוכה יותר כמו "כיפת ברזל" או "קלע דוד" עלולות להתמודד בו זמנית עם עשרות מטרות קטנות.
עם זאת, כל אחת מפצצות המשנה עצמה אינה עוצמתית כמו ראש נפץ של טיל בליסטי. עוצמת הפגיעה של פצצה בודדת דומה לפצצת מרגמה: היא אינה מסוגלת לחדור ממ"ד תקני, אך בשטח פתוח היא עדיין עלולה להיות קטלנית ולגרום לנזק לרכוש ולפגיעה בבני אדם.
אחד הסיכונים הגדולים ביותר בשימוש בחימוש מצרר הוא תופעת הנפלים. למרות שהפצצות אמורות להתפוצץ במגע עם הקרקע, בפועל חלק מהן אינן מופעלות בשל תקלות טכניות. פצצות אלו עלולות להישאר על הקרקע כשהן דרוכות, וכל מגע, תזוזה או רטט עלולים לגרום לפיצוץ גם זמן רב לאחר נפילתן. לכן הרשויות מדגישות: אם מזהים חפץ מתכתי קטן, גליל חשוד או שברי מתכת באזור נפילה – אין להתקרב, אין לגעת ויש לדווח מיד למוקד 100 של המשטרה.
