היום, ט״ו באדר – שושן פורים – מציינים בעולם התורה את יום הסתלקותו של ‘שר התורה’, מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ״ל, מדמויות ההוד המרכזיות בציבור החרדי בדור האחרון.
לפני ארבע שנים, ביום שושן פורים תשפ״ב, נדם לבו של מרן הגר״ח בביתו שברחוב רשב״ם בבני ברק, לאחר עשרות שנים שבהן היה לסמל של שקידת התורה ושל הנהגה תורנית שקטה אך רבת השפעה. הידיעה על הסתלקותו הכתה גלים בעולם התורה כולו והביאה למעמד הלווייה עצום, כאשר מאות אלפי בני אדם נהרו לבני ברק כדי לחלוק כבוד אחרון לגדול הדור.
רבי חיים נולד בשנת תרפ״ח בעיר פינסק, לאביו מרן בעל ה‘קהילות יעקב’, הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ״ל (המוכר גם בכינוי 'הסטייפלער'). עוד בצעירותו נודע בהתמדתו העצומה ובשקידתו יוצאת הדופן בלימוד התורה. לאחר עליית המשפחה לארץ ישראל גדל והתחנך בבני ברק, שם גם קבע את מקום מושבו במשך כל שנותיו.
עוד באתר:
בהמשך נשא לאישה את הרבנית בת־שבע ע״ה, בתו של מרן פוסק הדור הגרי״ש אלישיב זצ״ל, ובמשך עשרות שנים היה ביתם הצנוע למוקד עלייה לרגל עבור רבבות מכל רחבי הארץ והעולם. תלמידי חכמים, ראשי ישיבות, שלוחי ציבור ואנשים מן השורה הגיעו לבקש עצה, ברכה והכוונה.
מרן הגר״ח היה ידוע בהיקף ידיעותיו העצום בכל חלקי התורה. סדר יומו הוקדש כמעט כולו ללימוד, והוא חיבר עשרות ספרים תורניים שהתקבלו בעולם הישיבות והכוללים והפכו לנכסי צאן ברזל בלימוד התורה.
אחד המאפיינים הבולטים ביותר בדמותו של שר התורה היה סדר יומו המוקפד, שלא השתנה במשך עשרות שנים. מרן הגר"ח נודע ב"סדר החובות" המפורסם שלו, במסגרתו הקפיד לסיים מדי שנה את כל חלקי התורה: הש"ס הבבלי והירושלמי, המדרשים, הזוהר הקדוש, הרמב"ם, הטור והשולחן ערוך. התמדתו הפנומנלית אפשרה לו לשלב בין עמידה בלוח זמנים תורני תובעני לבין הקדשת שעות ארוכות לקבלת קהל, תוך שהוא מנצל כל רגע פנוי לשינון וחזרה.
לצד שקידתו, הותיר אחריו מרן הגר"ח מורשת ספרותית ענפה המקיפה את כל מקצועות התורה. חיבורו המרכזי "דרך אמונה", שנכתב על הלכות המצוות התלויות בארץ במתכונת הדומה לספר "משנה ברורה", הפך לכלי עזר חיוני עבור לומדי התורה ובני הישיבות. סגנון כתיבתו התאפיין בתמציתיות רבה ובדיוק לשוני, כשהוא מבקש להנגיש סוגיות סבוכות וקשות להבנה בשפה ברורה וקולחת, תוך הסתמכות על אלפי מקורות מכל חלקי הפרד"ס.
ייחודיותו של הגר"ח באה לידי ביטוי גם בדרך שבה העניק את ברכותיו ועצותיו. תשובותיו הקצרות, שלעיתים הסתכמו במילים ספורות או בראשי התיבות המפורסמים "בו"ה" (ברכה והצלחה), הפכו לסמל של דור שלם. צמצום המילים לא נבע רק מחוסר פנאי, אלא ביטא תפיסת עולם של חרדה לביטול תורה ומיקוד בעיקר. עשרות אלפי פתקים שנשאו את כתב ידו המינימליסטי נשמרים עד היום בבתי ישראל כקמע של ברכה וכעדות לקשר החי והישיר עם שר התורה.
אל מול מעמדו כגדול הדור, בלטה פשטותו הקיצונית ואורח חייו הצנוע. דירתו ברחוב רשב"ם, על רהיטיה הישנים וכתליה הפשוטים, עמדה בניגוד גמור להשפעתו האדירה על רבבות. עבור הקהל הרחב, הבית הדל היה ההוכחה המוחשית ביותר לכך שכל מעייניו היו נתונים לעולם הרוח בלבד. דמותו הצטיירה כשריד מדורות קודמים, אדם שחי ונושם את אותיות הגמרא ומנותק מכל סממן של חומריות או כבוד חיצוני.
ארבע שנים לאחר הסתלקותו, דמותו של ‘שר התורה’ ממשיכה להיות נוכחת בעולם התורה. ספריו נלמדים בהיכלי הישיבות, הנהגותיו מצוטטות תדיר, וזכרו ממשיך להוות מקור השראה לרבים המבקשים ללכת בדרכו של עמל התורה וההתמדה.
