לא רק בטון: איך להפוך את המרחב המוגן למקום מרגיע

"והיה אמונת עתיך חוסן ישועות" – סדרת מאמרים: לבנות חוסן בבית בשעת חירום.

חלק א' – להרגיע את הילדים בשעת אזעקה

חלק ב' – לבנות סדר יום בבית – בימי חירום

חלק ג' – המרחב המוגן – גם לנפש:

מרחב מוגן – גם לנפש:

"ה' סלעי ומצודתי – ומפלטי לי" – (תהילים י"ח). הפסוק מדבר על ביטחון רוחני, אך בימים אלו אנו חווים גם מצודה מוחשית – הממ"ד, המקלט, חדר המדרגות.

אלא שמעבר להגנה הפיזית, הילדים זקוקים גם – להגנה רגשית.

תחושת מחנק:

שהייה חוזרת ונשנית במרחב סגור – עלולה ליצור תחושת מחנק.

ילדים קטנים חוששים מהצלילים ומהסגירות.

ילדים גדולים יותר מבטאים חוסר סבלנות – או ציניות.

התגובה הטבעית של ההורה היא לדרוש שקט ומשמעת, אך דווקא כאן – נדרשת רכות.

להפוך למרחב בטוח:

הממ"ד, איננו אמור להיות חדר של מתח, אלא מקום שבו המשפחה – מתכנסת יחד.

אם נקרין רוגע – הוא יהפוך למרחב בטוח, ולא לחדר של פחד.

נקודות להורים:

• להסביר: לילדים מראש, מהו המרחב המוגן ולמה הוא נועד.
• להימנע: מהבעת תלונות או אנחות כבדות בזמן השהייה בו.
• לשדר: זה מקום ששומר עלינו, לא מקום שמפחיד אותנו.
• לזכור: שהתגובה שלכם, מעצבת את החוויה – שלהם.

הכנה מוקדמת יוצרת ביטחון:

כאשר הכניסה לממ"ד מלווה, בחיפוש בהול אחרי טלפון, מים או משחק – תחושת הלחץ גוברת. לעומת זאת, הכנה מוקדמת משדרת שליטה.

ערכת ממ"ד מסודרת:

שלמה המלך אומר: "החכם -עיניו בראשו" (קהלת ב'). החכמה בימים אלו היא, להיערך מראש. כדאי להכין, ערכת ממ"ד מסודרת, שמכילה בין השאר: בקבוקי מים, ספר תהילים, משחק קופסה קטן, פנס – ערכה כזאת, יוצרת סדר.

הילד מרגיש שיש כאן תכנון, שיש יד מכוונת.

נקודות להורים:

• להכין: קופסה קבועה, עם ציוד בסיסי.
• לאפשר: לכל ילד, לבחור חפץ קטן – שיכנס לערכה.
• לבדוק: אחת לכמה ימים, שהציוד מסודר וזמין.
• לשתף: את הילדים בהכנה, כך ירגישו שותפים – ולא פסיביים.

טקס קטן – משמעות גדולה:

הכניסה למרחב מוגן, יכולה להפוך לפעולה טכנית בלבד, אך אפשר להוסיף לה גם  מימד רוחני. אמירת פרק תהילים יחד, פסוק קצר או תפילה לשלום עם ישראל , יוצרים – תחושת משמעות.

אין צורך בדרשה ארוכה. אפילו משפט פשוט: "אנחנו עושים השתדלות והקב"ה שומר עלינו" – מחבר בין המעשה – לאמונה.

"דאגה בלב איש ישחנה" (יומא עה.) – שיחה קצרה בתוך המרחב הסגור, יכולה להפיג מתח.

נקודות להורים:

• לקבוע: פרק תהילים קבוע – שנאמר יחד.
• לשמור: שהתפילה תהיה קצרה וברורה.
• לא ללחוץ: על ילד שאינו רוצה להשתתף – בקול רם.
• לשלב: מילה טובה, על ההתנהלות של הילדים.

אחרי היציאה – חזרה מדורגת:

היציאה מהממ"ד אינה סוף האירוע מבחינה רגשית. הגוף עדיין דרוך.

חשוב, לאפשר רגע של נשימה, לפתוח חלון, לשתות מים.

יש ילדים שירצו לדבר, אחרים יעדיפו לשתוק. קבלת שתי האפשרויות היא מפתח לרוגע.

נקודות להורים:

• לא למהר מיד, לביקורת או הערות.
• לשבח התנהגות בוגרת ושיתוף פעולה.
• לשאול בעדינות, אם יש שאלות או חששות.
• להחזיר בהדרגה – לשגרת הפעילות.

 לסיכום:

בסופו של דבר, הילדים לא יזכרו רק את הצפיפות או את הצליל החזק.

הם יזכרו שישבנו יחד, שהייתה יד אוחזת, שהיה קול מרגיע.

כאשר הממ"ד הופך למקום של קרבה ואמונה -הוא נעשה "סלע ומצודה" גם בלב.

זהו החוסן שאנו בונים – לא רק קירות בטון, אלא בית של ביטחון פנימי.

 

המאמר הבא בסדרה: "ודע מה שתשיב" – שתיקה = חוסר ביטחון.

קראו גם את המאמרים הקודמים בסדרה:
הילד חושש מהאזעקות? כך תעניקו לו תחושת ביטחון
הילדים משתגעים בבית: כך תבנו סדר יום יציב ומשמעותי

אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של 36 שנות חינוך.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל:
[email protected]