הילד חושש מהאזעקות? כך תעניקו לו תחושת ביטחון

"והיה אמונת עתיך חוסן ישועות" – סדרת מאמרים חדשה: לבנות חוסן בבית בשעת חירום.

חלק א' –להרגיע את הילדים בשעת אזעקה:

אזעקה איננה רק צליל:

ימי מתיחות ביטחונית, מציבים את ההורים בחזית הרגשית של הבית.

כאשר נשמעת אזעקה, הלב פועם במהירות, הגוף דרוך, והילדים מחפשים בעיניים שקט פנימי.

שלמה המלך מלמד:  "אל תירא מפחד פתאום, ומשואת רשעים כי תבוא" (משלי ג'). אין הכוונה שלא יתעורר פחד – אלא, שלא ניתן לו להנהיג את הבית.

ילד מגיב באופן טבעי: בבכי, בקיפאון, בהיצמדות להורים, ולעיתים, אפילו בצחוק עצבני.

תגובות אלו אינן חולשה, אלא – טבע בריא.

תפקיד ההורה אינו לבטל את הפחד, אלא להכיל ולמסגר אותו.

נקודות להורים:

• לזכור, שפחד הוא תגובה טבעית ונורמלית.
• לא לנזוף בילד על בכי או על היצמדות.
• לשדר קבלה: "זה בסדר להיבהל."
• להישיר מבט בגובה העיניים – ולדבר בנחת.

הכל בידי שמים – והתגובות שלנו:

חז"ל אומרים (ברכות ס.): "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים".

האירועים עצמם אינם בשליטתנו, אך הדרך שבה נגיב – כן.

כאשר ההורה לוקח נשימה עמוקה, מדבר בשקט, פועל בסדר ובהיגיון – הוא מלמד את הילד/ים, שיעור חי באמונה.

הילדים אינם מקשיבים רק למילים. הם קוראים את שפת הגוף, את הטון, את המבט. הורה שמשדר בהלה – מעביר חרדה, הורה שמשדר יציבות – מעניק ביטחון.

נקודות להורים:

• לקחת נשימה עמוקה – לפני שמדברים.
• להשתמש בקול שקט וברור – גם בזמן לחץ.
• להימנע מצעקות של פקודות מיותרות.
• לזכור שהילד/ים לומד/ים מההתנהגות – יותר מהדיבור.

השתדלות ואמונה – שני עוגנים:

האיזון הנכון הוא, בין אחריות לאמונה. אנו נכנסים למרחב מוגן, שומרים על כללים, מקפידים על הוראות – ובו בזמן מזכירים: "הנה  לא ינום ולא יישן שומר ישראל". השילוב הזה, מעניק לילד קרקע יציבה.

אין צורך בדרשות ארוכות. משפט קצר, אמיתי ופשוט, די בו. האמונה איננה סיסמה – היא אווירה.

נקודות להורים:

• להסביר בקצרה, מדוע נכנסים למרחב מוגן.
• לשלב פסוק או אמירה תורנית קצרה.
• לא להשתמש באיומים רוחניים.
• להדגיש, שיש מי ששומר עלינו – יחד עם ההשתדלות מצידנו.

אחרי האזעקה –לא מדלגים על הרגש:

כאשר האירוע מסתיים, הגוף עדיין דרוך. אם נחזור מיד לשגרה כאילו לא קרה דבר – הילד יישאר עם מתח פנימי. חשוב לעצור לרגע, לשאול, לחבק. חז"ל אמרו: "דאגה בלב איש ישחנה" – ישיחנה לאחרים (יומא עה.) שיחה קצרה – מאפשרת שחרור.

נקודות להורים:

• להציע כוס מים או חיבוק, לאחר היציאה מהממ"ד.
• לשאול בעדינות: "איך הרגשת?"
• לא ללחוץ על ילד שאינו רוצה לדבר.
• לשבח התנהגות אחראית בזמן האזעקה.

להגן גם מהצפה רגשית

חדשות רציפות, פרשנויות דרמטיות ושיחות מבוגרים על תרחישים – עלולים להעצים חרדה. ילדים אינם זקוקים לכל המידע. הם זקוקים לביטחון.

הרמב"ן באיגרתו מדגיש, את מעלת הדיבור בנחת. נחת היא שליטה פנימית. כאשר ההורה מגביל לעצמו צריכת חדשות ופועל באיזון – הבית כולו נרגע.

נקודות להורים:

• להימנע מהאזנה לחדשות בנוכחות הילדים.
• לא לנהל שיחות מלחיצות לידם.
• לשמור על אווירה רגועה – ככל האפשר.
• לזכור: תחושת הביטחון שלהם, תלויה במידה רבה – בכם.   

לסיכום: 

בסופו של דבר, ייתכן שהילדים לא יזכרו את פרטי האירועים – אך הם יזכרו את החיבוק, את הקול המרגיע ואת היד האוחזת.

זהו חוסן אמיתי שנבנה ברגעים של מבחן.

המאמר הבא בסדרה: לבנות סדר יום בבית – בימי חירום.

אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של 36 שנות חינוך.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל:
[email protected]