שאלה הלכתית מעניינת הנוגעת לימי חודש ניסן עלתה בתוכנית ההלכה 'ברוך שאמר', האם מותר להיכנס לחצר משותפת כדי לברך ברכת האילנות – במקרה שבו אחד השכנים מתנגד לכך. הגאון הרב ברוך שרגא השיב בהרחבה והציג את יסודות הסוגיא מתוך דברי הפוסקים.
תחילה, פתח הרב בכלל הידוע שמובא בגמרא: "ניחא ליה לאיניש דתעביד מצווה בממוניה", כלומר אדם שמח כאשר מקיימים מצווה באמצעות רכושו. לפי כלל זה היה מקום לומר שכל יהודי ישמח אם יברכו ברכת האילנות בחצר שבבעלותו. אולם הרב ציין כי בגמרא מצאנו מקרים שבהם כלל זה אינו נאמר. במסכת פסחים מובא, שאדם ששוכר בית ונמצא שאינו בדוק מחמץ – עליו לבדוק אותו בעצמו, משום ש"ניחא ליה לאיניש דתעביד מצווה בממוניה". לעומת זאת במסכת בבא מציעא נאמר כי מי ששאל ספר תורה מחברו אינו רשאי להשאילו לאחר, אף שמדובר במצווה, ולא אומרים 'ניחא ליה לאיניש'.
כדי ליישב את הסתירה הביא הרב את דברי הראשונים. המרדכי מבאר שההבדל תלוי בשאלה האם המצווה נעשית מדעת הבעלים או שלא מדעתו. כאשר הדבר נעשה ללא ידיעתו, כמו בהשאלת ספר תורה לאדם אחר – אין לומר שנוח לו בכך. הפרי חדש תירץ, שכאשר מדובר בהפסד מועט – אז אומרים את הכלל, אך כאשר מדובר בהפסד גדול אין אומרים זאת. עוד הובא חילוק בין מצווה שמתקיימת לעיתים רחוקות, כמו בדיקת חמץ או ברכת האילנות שמתקיימת פעם בשנה, לבין מצוות תדירות יותר.
עוד באתר:
במקרה שבו אחד השכנים מתנגד בפירוש לכניסה לחצר, נחלקו הפוסקים כיצד להתייחס לכך. הראב"ד כתב כי גם אם אדם אומר שאינו רוצה שיקיימו מצווה בממונו – "בטלה דעתו אצל כל אדם", משום שהכלל הוא שאדם שמח בקיום מצווה ברכושו. מנגד, בעל הספר "פחד יצחק" סבור שכאשר אדם מתנגד בפירוש אין לומר שנוח לו בכך, ולכן אין להסתמך על הכלל במקרה הזה.
לסיכום קבע הרב ברוך שרגא כי מאחר שמדובר במחלוקת בין הפוסקים, צריך להחמיר, ואם אחד מהשכנים מתנגד – עדיף לברך ברכת האילנות במקום אחר. בנוסף, הרב ציין כי גם כאשר אחד מהשותפים מסכים לכניסה לחצר, אין להסתמך על כך אלא אם כן ידוע שכל השותפים מסכימים, ורק כאשר יש הסכמה מלאה של כל בעלי החצר ניתן לקיים שם את הברכה ללא חשש.
האזינו לקטע המלא מתוך התוכנית 'ברוך שאמר' ב'קול חי':
