כאשר כבש מפקד הצבא הבריטי הגנרל אלנבי את ארץ ישראל בשנת 1917 הוא מיקם את מפקדתו בבניין מרהיב במרחב נס ציונה של אותם הימים וקבע את שמה כחוות אלנבי (הידועה גם כ"חוות שפון"). המקום שימש כבסיס פיקוד אסטרטגי לתכנון המערכה לכיבוש ירושלים וארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית. במקור, האתר הוקם כחווה חקלאית-חינוכית גרמנית בסוף המאה ה-19 על ידי לודויג שנלר שכמו מחנה אלנבי בירושלים גם הוא היה מחנה שירושלמים רבים הכירוהו.
לימים עלה על השדות הירוקים והחווה החקלאית קיבוץ נצר סירני. הקיבוץ-נוסד בשנת 1948 על ידי ניצולי שואה ממחנה בוכונוואלד, ממוקם בסמוך לערים נס ציונה, רחובות, באר יעקב ורמלה ומסופח למועצה האזורית גזר.
בתחילה נקרא היישוב "קיבוץ בוכנוולד" ובשנת 1950 שונה שמו ל"נצר", מאוחר יותר הוסיפו את השם סרני על שמו של אחד מחברי הקיבוץ אנצ'ו חיים סירני הי"ד. על שמו ולזכרו נקרא הקיבוץ נצר סירני. סיפורו הוא סיפור מרתק –
במארס 1944 יצא אנצ'ו סירני לבארי שבדרום איטליה ועבר שם קורס צניחה וכן טיפל בפליטים היהודים שרוכזו שם ושעל ראשם ריחפה סכנת כליה לאחר השתלטות הגרמנים על איטליה. במחצית מאי 1944 יצא במטוס לצניחה בשטח הכיבוש הגרמני שבצפון איטליה. לפי התכנית היה אמור לצנוח באזור פרארה אך הטייסים טעו בדרכם והוא צנח באזור מבוצר של הצבא הגרמני ונפל בשבי. הוא הועבר למחנה שבויים בגרמניה ומשם הוחזר לוורונה שבאיטליה וישב כחודש ימים כלוא במרתף של האס-אס. באוקטובר הועבר למחנה ההשמדה דאכאו ושם הוצא להורג ביום ב' בכסלו תש"ה (18.11.1944). מקום קבורתו לא נודע.
עוד באתר:
טיול בנצר סירני הוא שילוב קסום של טבע והיסטוריה. ממש לימים אלו שבין יום הזיכרון לקדושי השואה לימי הזיכרון והעצמאות וכן לפריחה הנפלאה באזור, כשהמפורסמת במיוחד היא פריחת עצי הפאולינה הסגולה באביב (מרץ-אפריל) ובחורשת האקליפטוסים הוותיקה. האזור כולל מסלולי הליכה קלים, מבנים היסטוריים מהתקופה הטמפלרית (חוות אלנבי), אנדרטה מרשימה ופינות פיקניק שקטות, הכל במרחק נגיעה מראשון לציון, נס ציונה ובאר יעקב.
נרחיב מעט: חוות אלנבי נוסדה בשנת 1890 בניהולה של משפחת שפון הגרמנית. תחילה המקום ייצר יין ושמן, וכן נטעו פרדסים.
המקום עבר מאז גלגולים שונים, שימש כבית יתומים, בית ספר חקלאי וחזר להיות חווה חקלאית לאחר שנים. היום ניתן ליהנות מקסמו של המקום ומהסיפור שלו בתור מתחם אירועים המקום משלב עיצוב בסגנון וינטג' בהתאם למורשת ולעבר המפואר שלו.
אחרי החניה, מיד אחרי השער נבחין מצד ימים בבניין הדור בין שתי קומות. בתיירות 'גזר' אליו מסונף הקיבוץ מספריםף מה הקשר בין גנרל אלנבי, חיים ויצמן וחוות שפון?
במלחמת העולם הראשונה התמקמו בחווה כוחות צבא טורקיים, ובשנת 1917 נכבש המקום על ידי הבריטים, וגנרל אדמונד אלנבי, המפקד העליון בכבודו ובעצמו, קבע בה את מפקדתו. הוא לא הסתפק רק בזה, ואפילו התמקם בבית הזה, ושם למעשה תכנן את המשך מהלך המלחמה שהובילה לכניעתה של האימפריה העותמאנית ששלטה בארץ.
אחד המבקרים שהוא אירח היה חיים ויצמן, שהגיע לבקר במקום בשנת 1918. לאחר המלחמה חזרו הגרמנים למקום, עד שגורשו כשהחלה מלחמת העולם השנייה, בטענה שבמקום מתנהלת תעמולה נאצית.
ביוני 1948 עלו לחווה 14 חברים ושתי חברות במשאית "בדפורד" והקימו את קיבוץ נצר סרני, רובם ככולם היו ניצולי מחנה הריכוז בוכנוואלד. החיים במקום לא היו פשוטים, וותיקות היישוב זוכרות כיצד בזמן מלחמות ישראל היו נשות הקיבוץ והילדים מתחבאים במרתף חוות אלנבי. אך התחושה שחשו ניצולי השואה על תביעת אדמתם בחווה גרמנית הייתה גאווה חזקה.
ואיך קשור ״ישרש״ לנצר סרני? רחה פריאר נולדה בגרמניה והייתה מייסדת עליית הנוער בישראל. עוד בנערותה הייתה רחה עדה לגילויי האנטישמיות נגד היהודים בגרמניה, והתעצמותה של התנועה הנאצית הייתה מבחינתה כ"מציאות הדוחפת את האדם אל שורשיו", כלומר לפעילות ציונית. באותה עת הבינה פריאר שזו העת לפעול למען עלייתם של בני הנוער מגרמניה.
בספר שכתבה, ששמו "ישרש", ציינה רחה כי הגיעה העת שנוער יהודי היכול לתרום תרומה משמעותית לבניין העם היהודי בארץ ישראל, יעלה לארץ ישראל ויכה בו את שורשיו. היא שיתפה ברעיון זה את אנצ'ו חיים סרני, שליח התנועה הקיבוצית ששהה באותם ימים בברלין. הוא תמך ברעיון ועודד אותה להתקשר עם הסתדרות העובדים בארץ ישראל.
אחרי הביקור במרחב הבית ההדור, כנסו דרך אולם האירועים 'בית אלנבי' אל תוככי הקיבוץ הנפלא והקסום.
במרכזו של הקיבוץ אנדרטה שיצרה הפסלת וכלת פרס ישראל לפיסול, בתיה לישנסקי. בחלקה התחתון דמויות סובלות ונאנקות, ובהדרגה עולות הדמויות ומזדקפות. האנדרטה מסמלת את היציאה מההרס ומהשואה לתקומה ואת הנס הגדול של בניית מדינת ישראל. סיפורו של הקיבוץ ממחיש בצורה הנפלאה ביותר את המושג "משואה לתקומה" – הקיבוץ מונה כ-405 חברים וכ-150 ילדים ונוער ומאופיין בחיי קהילה תוססים, המשלבים את שרשרת הדורות המיוחדת הקיימת בקיבוץ.
בהמשך שאלו כל חבר איך להגיע לחורשת עצי הפאולינות. זה קסום.
אגב. מקור עץ הפאולוניה בסין, הפריחה שלו סגולה-ורודה לבנה, יפיפיה ולכן הוא גם נקרא בשפה עממית כ"עץ הקיסרית" או "עץ הספיר". באמצע המאה ה 19 זרעי העץ הגיעו לארצות הברית, בדגם של קופסא בה ארזו כלי חרסינה.
כשפרקו את הארגזים, הפיצה הרוח את הזרעים של העץ, והעץ מצא בית גידול תואם במדינות מזרח ארצות הברית. כך המערב נחשף אליו.
מסביב לחורשה שדות ירוקים, שלל פרחי בר, פרגים, חרציות ועוד ואפילו סימלו של המקום סירת העץ. ברקע בתיה של באר יעקב ונס ציונה והנה בימים אלו מקום המשלב הכל. "שאו ציונה נס ודגל".
אל נס ציונה נגיע בפעם הבאה. המלצה לסיום: מומלץ להשאיר את הרכב בחוץ ולטייל ברגל באזור.
