בתוכנית 'עניין משפחתי' בהגשת רחל פסטג, התארחה ציפי אהרונוב, מטפלת בפסיכודרמה ובזוגיות, לשיחה כנה על אחד הנושאים הרגישים ביותר בחיי משפחה: ההבדל בין אהבה אמיתית לבין ריצוי. כבר בתחילת השיחה מגדירה פסטג את הבעיה: "ריצוי זה כמו לרצות עונש מאסר" – אמירה חדה שמציבה את הגבול בין נתינה חופשית לבין נתינה מתוך לחץ וציפייה.
אהרונוב לוקחת את הדיון לזירה הזוגית, המקום שבו הכול מתחיל – וגם המקום שבו הכי קשה ליישם את האהבה: "לפעמים קל לנו להיות בחוץ 'ואהבת', אבל בבית זה הרבה יותר מורכב". לדבריה, דווקא במקום הקרוב ביותר, שם אנחנו הכי נדרשים ומחוייבים, מתגלה הפער בין כוונה טובה לבין תחושת תסכול.
כדי להמחיש, היא מביאה דוגמה מוכרת: אישה שמשקיעה מעל ומעבר ביום הולדת של בן זוגה, אך נותרת פגועה כשהוא לא מחזיר באותה מידה. "ככל שהיא משקיעה יותר – התסכול שלה עולה", היא מסבירה. הבעיה אינה רק חוסר ההדדיות, אלא הפער בין הציפייה לבין המציאות: "אני כל כך עשיתי – ואתה לא עשית בחזרה".
עוד באתר:
הפתרון, לפי אהרונוב, טמון בשינוי הגישה: "אהבה אמיתית היא בחירה, לא ריצוי". היא מדגישה את החשיבות של גבולות בריאים: "חסד בלי גבולות עלול לפגוע". במקום לתת מתוך ציפייה סמויה לתמורה, יש לפעול מתוך חיבור פנימי: לדעת מתי לתת – ומתי לעצור. "אני נותנת כי אני רוצה, לא כי אני מחכה שיחזירו לי".
בהמשך עולה גם הצד השני – אלה שמחכים שהצד השני יתחיל: "אני אחכה שהוא יעשה, ואז אני אעשה". גם כאן נוצרת מלכודת של תסכול. המסר ברור: "להוציא את הפנקס". לא לחשב, לא למדוד, אלא לבחור בכל יום מחדש באהבה. "מה אני עושה היום כדי לשמח אותו?" – זו השאלה שמובילה לשלום בית אמיתי, כזה שלא תלוי בתנאים אלא נבנה מתוך בחירה יומיומית.
האזינו לשיחה המלאה מתוך התוכנית 'עניין משפחתי' ב'קול חי':
