באולפן "עומקא דליבא", אפרת ברזל מארחת את פנינה בורקיס – דמות ששמה הפך למותג בכל בית יהודי. כמעט אין ילד שלא גדל על הספרונים הכחולים של הוצאת "מחניים", אך מעטים מכירים את הדרמה שמאחורי הקלעים: מהמחסור בספרות נקייה בשנות ה-70 ועד למאבקי הישרדות ברומניה הקומוניסטית.
הכל התחיל מצורך פשוט: לא היה לילדים מה לקרוא. פנינה בורקיס משחזרת בראיון את הימים שבהם ניסתה "לייהד" ספרים כלליים: "לקחתי את הספרונים וייעדתי אותם… ציירתי שרוולים לבנות כדי שתהיה אווירה יהודית". בעלה, שלא השלים עם הספרות הזרה בבית, דחק בה ליצור תוכן מקורי.
הסימן הסופי הגיע מהבן הבכור: "הדגים היו עטופים אז בעיתונים. כל פעם העיתונים היו נעלמים… התברר שהבן הגדול היה לוקח עיתון עטוף בשאריות דגים וקורא בפינה. הבנתי שזה יהיה גרוע יותר אם לא אייצר להם תוכן משלנו".
עוד באתר:
פנינה, ילידת רומניה, חוזרת אל הילדות תחת השלטון הקומוניסטי. היא מספרת על המאבק ללכת לבית הספר בשבת בלי לכתוב, ועל הרגע המכונן שבו הנאמנות לשבת גברה על הרצון לחופש.
"שבת אחת אני חוזרת מבית הספר ורואה את כל הקהילה עומדת מחוץ לבית שלנו," היא מספרת. שוטרים חשאים ישבו בבית וניסו להחתים את אביה על אישור יציאה לישראל – דווקא בשבת. "אבא אמר להם: 'אני לא חותם'. הם הבטיחו שזו הזדמנות חד פעמית, אבל הוא סירב לחלל שבת. בסוף, בזכות השבת הוא ניצל".
במהלך הראיון נחשף הסוד מאחורי העיצוב המפורסם: "הצייר היה חבר קרוב, נהנינו לו למשפחה," מספרת פנינה. היא חושפת מקרה שבו הספרון הכחול המוכר אפילו הציל בחורה מכת מסוכנת במזרח, רק בזכות זיהוי הצבע המנחם של הבית.
אחד המבצעים המרתקים של פנינה בשנים האחרונות היה "גאולת" קבר הלל הזקן במירון. לאחר שגילתה כי המקום מוזנח וסגור במשך עשרות שנים, היא הפעילה את כל קשריה, כולל ברכה נדירה לקצין האחראי: "הפכתי לבבא… בירכתי אותו מכל הלב, והוא פתח את המקום". היום, בזכות המאבק שלה, המערה הענקית שבה קבורים הלל ותלמידיו שופצה ופתוחה למתפללים.
לסיום, פנינה מסבירה את סוד הקסם של משלי החיות שלה: "חינוך עקיף הוא בסיס נפלא. ילד לא אוהב שמטיפים לו, אבל כשהוא קורא על דבורה קטנה שמנצחת תיש חזק, הוא מבין לבד שהקטן יכול להיות החכם והאיתן".
האזינו לראיון המלא בתוכנית 'עומקא דליבא' בהגשת אפרת ברזל ב'קול חי':
