עם סיומו של חומש ויקרא ("תורת כהנים"), אנו פוגשים את פרשות בהר ובחוקותי. מצד אחד – הבטחות לשפע וברכה, ומצד שני – פרשת הקללות המרעידה. הרב ברוך רוזנבלום בשיעורו השבועי צולל לעומק השאלה: מה הקשר בין הקללות הללו לבין חג השבועות המתקרב, ואיך כל זה קשור לכיס שלנו?
חז"ל תיקנו לקרוא את קללות פרשת בחוקותי לפני חג השבועות (עצרת). הגמרא במסכת מגילה שואלת: הרי אומרים "תכלה שנה וקללותיה" לפני ראש השנה, אך מדוע שבועות נחשב לסוף שנה?
עוד באתר:
התשובה מדהימה: חג השבועות הוא "ראש השנה לאילן". הרב רוזנבלום מסביר שלא מדובר רק על עצי פרי בגן, אלא על האדם עצמו – "כי האדם עץ השדה". בשבועות אנו נידונים על "פירות האילן" הרוחניים שלנו: האם יהיה לנו כוח ללמוד? האם נזכה להבין את התורה? האם הבנים והנכדים שלנו ימשיכו בדרך? זהו יום הדין על ההצלחה הרוחנית של השנה כולה.
בפרשת בהר אנו פוגשים את מצוות השמיטה. התורה צופה את השאלה המתבקשת: "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית?". התורה מבטיחה: "וציוויתי את ברכתי לכם". הרב רוזנבלום שואל: מניין הביטחון? למה התורה כל כך בטוחה בעצמה? התשובה נמצאת במילה אחת: שבת.
הרב חושף כי הפעם הראשונה שהמילה "שבת" מופיעה בתורה (לאחר בריאת העולם) היא בסיפור המן. כשירד המן במדבר, ביום שישי ירדה כמות כפולה. בני ישראל באו למשה מבוהלים: "יש באג במערכת, יורד יותר מדי!". משה ענה להם: "זהו אשר דיבר ה' – שבתון שבת קודש".
המסר הוא פשוט אך מטלטל: הקדוש ברוך הוא הראה לנו כבר במדבר שבשביל השבת הוא דואג לכפול ביום השישי, עוד לפני שבכלל ביקשנו. "אם שלחתי לכם מן במדבר בלי ששאלתם שאלות," אומר הקדוש ברוך הוא, "איך אתם מסוגלים לשאול 'מה נאכל' בשנת השמיטה?".
היסוד הגדול של מצוות השמיטה, לפי הרב רוזנבלום, הוא לא רק חקלאי. המטרה היא להפוך לאנשים בוטחים יותר. לדעת שמי שדואג "מקרני רמים ועד ביצי כנים" דואג גם לפרנסה שלנו, בתנאי שנדע לשבות ולהתחבר למקור הברכה.
לקראת חודש סיון המתקרב, הרב מסיים בברכה שנזכה לחידוש הלב והבנה עמוקה של התורה, מתוך שקט נפשי וביטחון מלא בשפע האלוקי.
