"אם בחוקותי תלכו" – מדוע התורה. לא פותחת בלשון ציווי בלשון וידבר או ויאמר כפי שאר פרשיות ומצוות התורה?
פעם בא יהודי עני לרבי יוסף זאב סולוביצ'יק – ה'בריסקער רב' – בערב פסח, ושאל האם הוא יכול לצאת ידי חובת ארבעת הכוסות בחלב ולא ביין.
הבריסקער רב, שהבין כי אין לאיש כסף ליין, הביא לו כסף לקנות מצות וכל שאר צורכי החג שהרי אם הוא שואל על חלב, סימן שאין לו גם בשרי וצרכי סעודה.
עוד באתר:
לעיתים למילה הכתובה יש משמעות מעבר לביטוי המילולי, ולעיתים שורות ארוכות מבטאות רצון עמוק ופנימי שדפוס המלל צר מדי בשביל להכילם.
בדיוק כמו שיש רצונות נסתרים בין השורות, כך יש רבדים במצוות התורה. יש מי שנצמד רק לרובד הטכני, אך מי שמדקדק במצוות ובהלכה ומחפש לעשות את רצון ה' כבר נקרא ירא שמיים (חידושי הרי"ם).
לכן פרשת בחוקותיי לא פותחת בלשון "וידבר" או "ויאמר", כי בפרשת בחוקותיי ה' יתברך לא מלמד אותנו רק על מצוות, אלא על קיום רצון ה'.
מסיבה זו טוען רבי אלחנן וסרמן: לפי דעת הרמב"ם, כוח חז"ל לתקן תקנות וכל מהות גזירות דרבנן הם רוח המצוות ועומק רצון ה'.
לכן, לפי דעת הרמב"ם, כל תקנה וגזירה של חז"ל צריכה סמך מפסוקים או דוגמה ומשל מהמצוות; זאת משום שמשמעות דרבנן היא מכוח מצוות התורה. (קונטרס דברי סופרים סימן א' אות יז)
אדם יכול לקיים את כל השולחן ערוך, אך הוא טרם הגיע לקיים את רצון ה', כלשון הספר "מי השלוח": "…עומק בדברי תורה יותר ממה שנכתב על הלבוש, והשי"ת האיר לחכמינו ז"ל בזו המצוה עומק רצונו ית', ולכן כתיב כאן לשון ספק, שאף שאדם נזהר לקיים כל השולחן ערוך עדיין הוא בספק אם כיוון לעומק רצון השי"ת".
כי רצון השי"ת הוא עמוק עמוק, מי ימצאנו. וגם לשון "אם" היא לשון תפילה, שהשי"ת כביכול מתפלל: "הלוואי שתלכו בחוקותיי ותכוונו לעומק רצוני".
מי שקיים מצוות מקבל שכר בעולם הבא, אבל מי שמחפש את רצון ה' – זוכה להידבק בו.
וכפי שפנה האדמו"ר הזקן לרבנו של עולם ברגע של דבקות ואמר:
אינני רוצה מאומה, אינני רוצה את הגן-עדן שלך, אינני רוצה את העולם הבא שלך כו', רוצה אני אותך בעצמך".
נכתב על פי משנתו של רבי מרדכי יוסף לייטנר מייסד חסידות אזבצייא בספרו מי השילוח לפרשת בחוקותי
