בשיעור מרתק ומעורר מחשבה לקראת חג מתן תורה, מעלה הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון שאלה בסיסית המטרידה את מפרשי התורה לאורך הדורות. הגמרא במסכת שבת מפרשת את הפסוק "ויתייצבו בתחתית ההר" ומציינת כי הקדוש ברוך הוא כפה על עם ישראל את ההר כגיגית ואמר להם: "אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם".
הרב ג'ייקובסון תוהה: איזה ערך יש לברית שנכרתת מתוך כפייה ואיומים? הרי חז"ל משווים את מעמד הר סיני לחתונה בין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל, וההלכה קובעת ש"אין אישה נקנית אלא מדעתה". יתרה מכך, בעלי התוספות מקשים כי יום קודם לכן כבר הכריזו בני ישראל בחדווה "נעשה ונשמע", ומדוע היה צורך לכפות עליהם את ההר?
כדי להשיב על כך, צולל הרב אל משנתו של המהר"ל מפראג. המהר"ל מסביר כי קבלת התורה אינה יכולה להיות תלויה אך ורק ברצונם הטוב של בני המגזר, משום שהתורה אינה מערכת חוקים חיצונית שנכפתה על האדם, אלא היא ה"בלופרינט" (התוכנית האדריכלית) של הבריאה כולה.
עוד באתר:
"אי אפשר לעשות הצבעה באו"ם האם כוח המשיכה קיים או האם האדם יכול לעוף", מסביר הרב ג'ייקובסון בציוריות. "חוקי התורה הם חוקי הריאליטי הפנימיים של נפש האדם ושל העולם. כפיית ההר מסמלת שהחיבור לתורה הוא קיומי והכרחי עבור עם ישראל, בדיוק כמו שהמים נחוצים לקיומו של הדג".
הרב ג'ייקובסון מציג נדבך עמוק נוסף מתוך תורת הבעל שם טוב (שיום הילולתו חל בחג השבועות). הבעל שם טוב, כפי שמצטט תלמידו בעל 'תולדות יעקב יוסף', מסביר כי בעת מתן תורה היו בני ישראל במצב של "מוחין דגדלות" – השראה אלוהית, בהירות ומודעות עצמית גבוהה.
אולם, הקדוש ברוך הוא ידע שיבואו גם "ימים אפורים" של "מוחין דקטנות" – ימים של דכדוך, ניכור, ספקות ויובש רגשי, שבהם האדם מרגיש מנותק. "כפה עליהם הר כגיגית" נועד להעביר מסר נצחי: היחסים בין היהודי לבוראו אינם מותנים באמינות ההרגש הרגעי. "גם בימים שבהם אתה מרגיש כפוי, שהעבודה נעשית מתוך אילוץ ובלי חשק, העבודה הזו קדושה ואותנטית, משום שהיא מייצגת את האני הפנימי והאמיתי שלך". הרב מקשר זאת לפסק הרמב"ם הידוע לפיו כופים על אדם לגרש את אשתו עד שיאמר "רוצה אני", מכיוון שבעומק נשמתו כל יהודי חפץ לעשות את רצון ה', והכפייה החיצונית רק מסירה את מעטפת היצר.
הרב ג'ייקובסון מעתיק את היסוד הזה אל עולם הנישואין והזוגיות. כמו במערכת היחסים עם הבורא, גם בין בני זוג ישנם ימי קסם ופתיחות, לצד ימים אפורים של לחץ, עייפות או שתיקה.
"הטעות של זוגות רבים היא שהם בורחים מהקשר ברגע שהרגש הגלוי נעלם", מזהיר הרב. "הסוד של 'כפה עליהם הר כגיגית' בזוגיות הוא להבין שהברית עמוקה מהרגש החולף. גם כשחלק מהלב צועק 'אני לא מעוניין' בגלל פצעי עבר או טראומות, הבחירה להתנהג בכבוד, באהבה ובמחויבות אינה זיוף – היא האותנטיות בהתגלמותה". הזוגיות העמוקה ביותר נבנית כאשר בני הזוג מסוגלים להכיל את החלקים האפילים והפצעים זה של זה מבלי לברוח, ולהעלות גם את ימי השגרה על רכבת הקדושה והשותפות.
