עקב הוא לשון סוף, כפי שיש ראש השנה שהוא תחילת השנה כך יש את סוף השנה שהוא העקב של השנה.
בדיוק כמו שבעקב הרגל אין הרגשה של תחושה כפי שיש בשאר אברי הגוף, כי העקב היא ברובה עצם כך שאין בה תחושתיות.
אותו הדבר בסוף השנה, התחושה הרוחנית פוחתת והיא פחות בעלת משמעות, לכאורה. אבל אם נתבונן דווקא עכשיו בתחנת הזמן של סוף השנה יש את העבודה הפנימית ביותר.
עוד באתר:
הפעולה שלנו היא לעשות את העקב לראש כלומר לחבר את סוף השנה לראש השנה. להפוך את חודשי השנה לבעלי משמעות כמו ראש השנה.
יעקב אבינו הפך את העקב לשררה
בדיוק כמו שיעקב אבינו הפך את השם עקב – יעקב לישראל ללשון שררה כך בדיוק עלינו לחבר את האחרית לראשית.
מצוות שאדם דש בעקביו הכוונה למצוות שרוב ההרגל והשגרה מכבים את נקודת החיות ולכן דווקא בסוף השנה שהשגרה שוחקת את הרגש, אנחנו צריכים להוסיף חיות ורגש בעבודת ה'.
לכן פרשת עקב לא מצווה על מצוות אלא על הערכים המידות והיסודות הכי חשובים כמו ענווה אמונה ויראה.
עקבתא דמשיחא
''עקבתא דמשיחא" גם כן מלשון עקב תקופה של סוף הגלות שהיא הקשה מכל, כי הפנימיות נראית פחותה אבל דווקא אם יודעים איך להתייחס לעקבתא דמשיחא אפשר לפעול ברוחנית פי כמה וכמה מדורות קודמים
כפי שאמר האר"י הקדוש שכל מצווה הכי קטנה בדורות האחרונים נחשבת בעלת משמעות פי כמה וכמה מהדורות הקודמים.
זה כנגד זה עשה אלוקים
כל משמעות רוחנית יקרת ערך יש כנגדה קושי חסימות ויצרים כי צד הרע גם כן מתגדל בבחינת "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"
לכן דווקא בסוף כל דבר יש קושי הכי גדול כי הסוף הוא המשמעות הכי גדולה לכן יש ניסיון לאדם בסוף תפילה בסוף לימוד ובסוף הגלות. כי הסוף הוא השלמות ובעל משמעות הכי גדולה.
המשיל זאת הגאון רבי אלחנן וסרמן לנר שהולך להכבות שברגע האחרון טרם יקבל הוא דולק יותר חזק ומוציא את כל כוחו כי הוא מרגיש שהוא הולך להכבות
כך בדיוק מרגיש הצד שכנגד, היצר הרע יודע שהוא לא יכול לכבות את ההתלהבות כי מים רבים לא יכלו לכבות את האהבה אז הוא מנסה בסוף כל דבר ולפגוע בשלמות המעשה והשלמות הפנימיות.
שאדם בסוף התפילה אומר ברגש ובמתינות 'עלינו לשבח' הוא הופך את העקב לראש ואת היעקב שבו לישראל.
