בשיעורו לפרשת כי תצא ולחודש אלול, עמד הרב ברוך רוזנבלום על שורה של רמזים בפרשה לעבודת התשובה, למלחמת היצר ולכוחו המיוחד של חודש אלול.
הרב פתח בפסוק "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך", והביא את דברי המפרשים הרואים במלחמה הזו רמז למלחמתו המתמדת של האדם ביצר הרע.
גם פרשת אשת יפת תואר מקבלת, לפי הדברים שהביא, משמעות פנימית של תשובה. "וישבה בביתך" מרמז על ישיבה בבית המדרש; "ובכתה את אביה ואת אמה" – על החרטה והבכי בעקבות הפגיעה בקב"ה ובכנסת ישראל; ואילו "ירח ימים" מרמז לחודש אלול עצמו.
עוד באתר:
גם הציווי "וגילחה את ראשה ועשתה את ציפורניה" הוסבר כרמז לצורך של האדם להיפרד ממותרות ולהתכנס מחדש אל העיקר.
אחד המסרים המרכזיים בשיעור עסק דווקא במה שמתרחש אחרי הכישלון. לדברי הרב רוזנבלום, היצר הרע פועל בשני שלבים: תחילה הוא מבקש להחטיא את האדם, ולאחר שכבר נכשל – לשכנע אותו שאין לו עוד דרך חזרה.
בהקשר הזה הסביר הרב את הקריאה האלוקית לאדם הראשון "איכה", ואת השאלה "מי הגיד לך כי עירום אתה". התחושה שהאדם כבר איבד הכול ושאין לו אפשרות לתקן, לדבריו, אינה מסקנה אמיתית – אלא חלק נוסף מעצת היצר.
הרב הביא את לשונו של רבי שלמה אבן גבירול: "ממך אברח אליך", והדגיש כי דווקא אחרי חטא אין לאדם להתרחק מהקב"ה. להפך: עליו לברוח אליו, להתקרב ולהתחיל מחדש.
חלק נוסף בשיעור הוקדש למזמור "לדוד ה' אורי וישעי", הנאמר בחודש אלול. הרב הזכיר את המנהג לאומרו מראש חודש אלול ועד הושענא רבה, ועמד על הרמז שבמילה "לולא" שבפסוק "לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים" – אותיות "אלול".
לדבריו, שם הוי"ה מופיע במזמור 13 פעמים, ובאמירתו פעמיים ביום מגיע מספר האזכורים ל-26. בחישוב שהציג בשיעור קשר הרב את המספר לגימטריה של "תרעות", כרמז לכך שגם מול רעות וגזרות – יש בכוח האמונה והקרבה לקב"ה להביא ישועה.
לקראת סיום הביא הרב רוזנבלום משל בשם הבעל שם טוב: שודדים אינם טורחים להתנפל על משאית שמובילה זבל; הם מחפשים דווקא משאית שמלאה ביהלומים.
הנמשל, לדבריו, נוגע לכל אדם שמרגיש מניעות בעבודת ה'. אם קשה לקום בבוקר, להתפלל, ללמוד או להתמיד – אין פירוש הדבר שהעבודה חסרת ערך. לעיתים ההפך הוא הנכון: דווקא משום שמדובר ב"יהלומים", היצר מבקש לעצור אותם.
המסר של חודש אלול, כפי שעולה מן השיעור, הוא לא להיבהל מהמלחמה ולא להתייאש מהנפילות. עצם ההתמודדות מעידה שהאדם עדיין בתוך המערכה – ושהדרך לשוב תמיד פתוחה.
