רעידות האדמה שפקדו בתקופה האחרונה מדינות שונות באסיה ובאמריקה הלטינית נראות במבט ראשון כאירועים שאינם קשורים זה לזה. אלא שמאחורי המרחקים העצומים מסתתר גורם גיאולוגי משותף: חלק ניכר מהמדינות שנפגעו מצויות בסביבת מערכת טקטונית אדירה המכונה "טבעת האש", המקיפה את האוקיינוס השקט ונחשבת לאחד האזורים הפעילים ביותר מבחינה סייסמית וגעשית בעולם.
בחודשיים האחרונים דווח על כמה רעידות אדמה קשות. בסוף יוני נפגעה ונצואלה מרעש אדמה שביחס אליו פורסמו דיווחים לא מאומתים על יותר מ-6,000 הרוגים. כחודש לאחר מכן רעדה האדמה ביפן, שם דווח על 13 הרוגים. בשבוע האחרון הצטרפו גם קולומביה ואינדונזיה לרשימת המדינות שנפגעו, כאשר בחלק מהמוקדים עדיין נמשכת הערכת ממדי הנזק.
"טבעת האש" משתרעת לאורך חלק גדול משולי האוקיינוס השקט ומקיפה אזורים שבהם חיים, לפי ההערכות, קרוב למיליארד בני אדם. באזור זה מרוכזת פעילות גיאולוגית יוצאת דופן, והוא מזוהה עם חלק גדול מאוד מרעידות האדמה וההתפרצויות הגעשיות בעולם. הסיבה לכך היא ריבוי נקודות המפגש בין הלוח הפסיפי ללוחות טקטוניים אחרים המקיפים אותו.
עוד באתר:
רעידות אדמה נגרמות בין היתר בעקבות תנועתם של לוחות טקטוניים והצטברות לחצים באזורי המפגש וההעתקים שביניהם. סביב האוקיינוס השקט נפגש הלוח הפסיפי עם שורה של לוחות גדולים נוספים, ולכן נוצרה שרשרת ארוכה של אזורים מועדים לרעידות. קולומביה מושפעת ממפגש של כמה מערכות טקטוניות ובהן הלוח הדרום-אמריקאי, אינדונזיה נמצאת באזור שבו מתכנסים כמה לוחות משמעותיים, ויפן ממוקמת בסביבה מורכבת במיוחד שבה נפגשים מספר לוחות טקטוניים.
אחת המדינות הבולטות בפעילות הסייסמית לאורך טבעת האש היא צ'ילה, שבה מתועדות מדי שנה מאות רעידות אדמה בעוצמות שונות. גם יפן ואינדונזיה מתמודדות באופן קבוע עם רעידות ולעיתים גם עם סכנת צונאמי. רצף האירועים האחרון מזכיר פעם נוספת כי אף שהרעידות מתרחשות במדינות המרוחקות זו מזו, המבנה הגיאולוגי של כדור הארץ מחבר ביניהן דרך אותה מערכת עצומה של לוחות, שברים ואזורי חיכוך המקיפה את האוקיינוס השקט.
