בתוכנית 'שעתיים לשבת' עם מני גירא שוורץ 'בקול חי מיוזיק' הובא ווארט לפרשת כי תצא. בפסוק נאמר: "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שומע בקול אביו ובקול אמו". בספר "תפארת בנים" בשם אביו מבואר כי הפסוק עצמו מצביע על שורש הבעיה: "איננו שומע בקול אביו ובקול אמו". כאשר בבית אין דברי תורה ועבודת השם שנכנסים ללבו של הילד, עלולה חלילה להתחיל הידרדרות.
הסבר נוסף, שסיבת הגעת הבן למצב זה תלויה בכך שההורים לא חיים בשלום ביניהם. כפי שאומר הפסוק: "איננו שומע בקולנו", כלומר, הם מעידים שהוא לא שמע את קולם המשותף, ולכן הגיע למצב זה.
כוח ההשפעה של דברי תורה
עוד באתר:
הירושלמי במסכת סנהדרין מביא שבן סורר ומורה "נידון על שם סופו". כלומר, דנים אותו כבר על העתיד שאליו הוא עלול להגיע – להיות שודד ואף להרוג. אולם הירושלמי מוסיף: "וסופו לשכח תלמודו". לכאורה, הסדר היה צריך להיות הפוך: תחילה הוא שוכח את תלמודו, ורק לאחר מכן מגיע לעבירות החמורות.
בספר "אור חדש" מבואר כי דווקא כאן טמון חידוש: גם כאשר יהודי שוכח לכאורה את דברי התורה, השפעת התורה עדיין נשארת בו. "הנקודה הפנימית שנובעת מהשפעת התורה, שאי אפשר להשתחרר ממנה". גם כאשר אדם נכשל בעבירות חמורות, ההשפעה הרוחנית של התורה אינה נעלמת ממנו לחלוטין.
הסבא מקלם הוסיף על כך נקודה של תקווה: אם בן סורר ומורה "נידון לשם סופו", הרי ש"מידה טובה מרובה". יהודי שרוצה לשוב ולהיות טוב, נידון גם הוא לשם סופו – ועל כן יזכה לחיים טובים. ולכל יהודי קיימת נקודה פנימית שבה הוא רוצה להיות טוב, והיא יכולה להוביל אותו חזרה לדרך הטובה.
האזינו לקטע המלא מהתוכנית 'שעתיים לשבת' ב'קול חי מיוזיק':
