חודש אלול מזוהה אצל רבים עם יראת הדין, חשבון נפש וחרדה מפני הכישלונות. בשיעור מיוחד לקראת ראש השנה מציע הרב שניאור אשכנזי להסתכל על התקופה הזו דווקא ממקום אחר: פחות פחד משתק ויותר קבלה של המאבק האנושי כחלק מעבודת השם.
הרב פתח בסיפור על בחור שסבל מתחושות אשמה קשות בעקבות תוכחה נוקשה שספג בילדותו, ותיאר כיצד אנשים רבים מסתובבים במשך שנים בתחושה שהם "מתחזים" – כלפי חוץ עובדים את השם, אך בפנים מכירים את החולשות והנפילות שלהם.
לדבריו, דווקא כאן יש טעות עמוקה בתפיסת אלול. במקום לראות בחודש הזה "משגיח לאומי" שבא להזכיר לאדם עד כמה הוא רחוק, יש להבין את משל אדמו"ר הזקן על "המלך בשדה" כפנייה של הקב"ה דווקא לאדם הפשוט, לאיש החול שנאבק בתוך המציאות היומיומית.
עוד באתר:
הרב הסביר כי אלול אינו חג דווקא משום שהמעלה שלו נמצאת בתוך ימי החול. "המלך" אינו ממתין בארמון לצדיקים המושלמים, אלא יוצא אל השדה – אל מי שמתמודד עם חומריות, חולשה ויצרים.
בהמשך עסק הרב בדמותו של ה"בינוני" בספר התניא. לדבריו, רוב בני האדם אינם נדרשים לעקור את טבעם לחלוטין ולהפוך לדמויות מושלמות, אלא לנצח את עצמם שוב ושוב ברגעים ובבחירות קטנות.
את הרעיון המחיש באמצעות ההבדל בין יוסף ליהודה: יוסף מייצג שלמות נדירה, ואילו יהודה מייצג את מי שנפל, הודה באמת וקם מחדש. דווקא ממנו, הזכיר הרב, צומחת מלכות בית דוד.
מכאן הגיע למסר המרכזי של השיעור: לא הנפילה היא זו שמוציאה את האדם מן הדרך, אלא הייאוש שאחריה. לדבריו, התחושה ש"זהו, כבר איבדתי את המקום שלי" היא המלכודת המסוכנת ביותר.
בסיום קרא הרב לראות בעצם המאבק היומיומי עם היצר הוכחה לכך שהאדם חי בתוך עבודתו הרוחנית. לא להתבייש בעצם ההתמודדות, אלא להבין שהמאמץ לקום, לבחור ולהתחיל מחדש – הוא עצמו חלק מעבודת התשובה של חודש אלול.
