
בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ רשם היום (חמישי) התערבות חריגה נוספת בהחלטת ממשלה, כאשר שלושה שופטים ביטלו פה אחד את ההחלטה לסגור את תחנת הרדיו הצבאית גלי צה"ל. השופט יחיאל כשר כתב את פסק הדין המרכזי, והשופטים דפנה ברק-ארז ואלכס שטיין הצטרפו לתוצאה.
האבסורד בפסק הדין בולט במיוחד: בג"ץ עצמו קבע כי הממשלה מוסמכת לעסוק בסגירת גל"צ. השופט כשר הזכיר כי התחנה הוקמה בהחלטת ממשלה, וכי נקודת המוצא המשפטית היא שמי שהוסמך להקים גוף בדרך מנהלית מוסמך גם לבטלו. הוא אף ציין כי הטענה שלפיה סגירת יחידה צבאית מחייבת דווקא חקיקה ראשית היא "מוקשית מלכתחילה".
גם השופטת ברק-ארז, שלא נחשבת לחשודה באהדה למהלכי הממשלה, קבעה במפורש כי עתידה של גל"צ אינו "הסדר ראשוני": חקיקה בנושא אולי רצויה – אך אינה הכרחית.
עוד באתר:
כלומר, לא הממשלה פעלה ללא סמכות, לא הכנסת הייתה חייבת לחוקק חוק מיוחד, וגם עצם סגירת התחנה אינה פסולה מבחינה משפטית. למעשה, השופט כשר הבהיר במפורש כי ביטול ההחלטה הנוכחית אינו אומר שהחלטה זהה בתוצאתה לא תוכל להתקבל בעתיד, אם תתקבל על בסיס שיקולים שבית המשפט יראה כענייניים.
ובכל זאת, בג"ץ ביטל את החלטת הממשלה. הסיבה: השופטים קבעו כי בתוך מכלול השיקולים עמד גם שיקול פסול – חוסר שביעות רצונם של מקבלי ההחלטה מכך שתכני גל"צ אינם נושאים חן בעיניהם.
השופט כשר ניסח את עמדתו בחריפות וטען כי לא ניתן לקבל מצב שבו בעל סמכות שלטונית מבקש "לסגור את המיקרופון" משום שאינו מרוצה מדברי שדרן, וקבע כי שלטון הפועל כך מתנהל באופן "בלתי דמוקרטי בעליל".
אלא שכאן בדיוק נמצאת הנקודה השנויה ביותר במחלוקת בפסק הדין: בית המשפט לא פסל את מטרת ההחלטה, לא שלל את סמכות הממשלה, ואף לא קבע שיש חובה להותיר את גל"צ באוויר. הוא נכנס אל שיקוליהם ומניעיהם של נבחרי הציבור, קבע איזה משקל נתנו לדברים שאמרו על שידורי התחנה – ועל בסיס הקביעה הזו מחק החלטה של הממשלה הנבחרת.
הממשלה מצדה טענה בהליך כי מאחורי הסגירה עמדו שיקולים מערכתיים: האנומליה שבה צבא מפעיל תחנת אקטואליה ופוליטיקה, הפגיעה בממלכתיות צה"ל, העובדה שחיילי חובה עוסקים בסיקור פוליטי והעיוות התחרותי מול תחנות פרטיות.
פסק הדין מותיר אפוא תמונה חריגה: הממשלה יכולה לסגור את גל"צ, אינה זקוקה לחקיקה כדי לעשות זאת, ואפשר שגם הרמטכ"ל באישור שר הביטחון מוסמך לכך – אבל ההחלטה שכבר התקבלה בוטלה, משום שבג"ץ קבע שהשרים חשבו גם מחשבות שלא היו מקובלות עליו.
























