ארבעים וארבע שנים חלפו מאז נעלם יהודה יקותיאל כץ הי"ד בקרב סולטן יעקב, אך במשפחתו, כך מתברר, התקווה לא כבתה אפילו לרגע.
בריאיון מרגש ששודר אמש ב'המהדורה המרכזית' ב'קול חי', בהגשת אבי מימרן, סיפרה בת דודתו, טובי ויינברג, עורכת מגזין "לבית" של 'המבשר', על השנים הארוכות שבהן המשפחה חיכתה לבשורה.
"לא היה אפילו יום אחד של ייאוש", אמרה. "נערכו חיפושים חובקי עולם, מאמצים אדירים בכל המדינות, בכל האפשרויות ובכל הדרכים. לא נשארה אבן אחת שלא הפכו אותה בשביל למצוא אותו".
עוד באתר:
ויינברג סיפרה כי יהודה, שכונה במשפחה "יהודה'לה", עזב את חדרו בבית הוריו ברחוב הרא"ה ברמת גן כשהיה בן 24 – והחדר פשוט נשאר כפי שהיה.
"לא הזיזו ממנו ולא הוציאו ממנו כלום. כל הבגדים היו מקופלים כל השנים בארונות, כל המזכרות, כלי הכתיבה, הספרים שלו וספרי הקודש. אמא שלו השאירה את הכל במקום, מחכה לו שהוא יחזור".
לדבריה, במשך שנים ניסו בני המשפחה לשכנע את הוריו לעבור לירושלים ולהתגורר סמוך לילדיהם, אך הם סירבו. הסיבה הייתה מצמררת בפשטותה: "אם הוא יחזור – שיהיה לו לאן לחזור".
עוד סיפרה כי גם בישיבה שבה למד נשמרו במשך שנים חפציו של יהודה, וכי בני המשפחה כולם גדלו לתוך התפילות עליו. בהמשך אף נוסף לו השם נחמן, והוא הוזכר בתפילות בשם יהודה יקותיאל נחמן.
ויינברג תיארה את הוריו, שרה ויוסף כץ ז"ל, כמי שהפכו את החיפוש אחר בנם לדרך חיים. "הנחישות שלהם למצוא את הבן הייתה ספר מוסר מהלך לכל המשפחה. הייתה להם אמונה ותקווה, לצד חוסר ודאות מתמיד".
היא סיפרה גם על שורשי המשפחה, ממשפחה יהודית מיוחסת מבודפשט, ועל טראומת השואה שהייתה ברקע כל השנים. אביו של יהודה איבד את הוריו באושוויץ, ואף ביקש שאבן שהביא מאזור המשרפות תונח עמו בקבר. לבסוף שולבה האבן במצבתו.
עם הבאת שרידיו של יהודה ארצה, המשפחה נערכת כעת להלוויה ולסגירת מעגל שנמשכה כמעט חצי מאה.
האזינו לראיון המלא מתוך 'המהדורה המרכזית' אמש ב'קול חי' בהגשת אבי מימרן:
