רבי ברוך ממזיבוז סיפר על חבירו הסבא משפולי, ששמע רועה צאן נכרי מנגן ניגון מלא געגועים. הצדיק הקשיב, הפך את מילות הניגון לכיסופים להשם יתברך, ובאותו רגע שכח הגוי את הניגון לחלוטין.
הסביר הצדיק לחסידיו: "הקדושה של הניגון הייתה שבויים בידי הרועה. תפקידנו הוא לפדות את הניגון ולהחזירו למקורו (ספר סיפורים נוראיים)
לכל אומה מאומות העולם יש מידה המיוחדת רק לה. מידה שהיא איננה ערך, כי אצל אומות העולם הכל הוא רק למלא תחושת חסר וצימאון זמני, שלא לומר אינטרס, וכלל וכלל לא ערך אמיתי בפני עצמו.
מאינטרס לערך
עוד באתר:
למשל, העושר אצל אומות העולם הוא רק למלא את תחושת החסר, אבל איננו ערך מוחלט בפני עצמו. אבל אצל עם ישראל – איזה הוא עשיר? השמח בחלקו. כמו כן, העשירות מביאה יכולת לקיום מצוות הצדקה או לקיום המצוות.
לשבות את המידות
בפרשת כי תצא, עם ישראל נצטווה לקחת בשבי את המידות והערכים מאומות העולם ולהפוך אותם לערך בעל משמעות אמיתית.
"ושבית שביו וראית.. וחשקת" ראית מידה באומה אחרת היא הרצון הראשוני הוא למלא תחושת חסר אבל לאחר מכן הדבר צריך להפוך לערך מאוזן "ולקחת לך לאשה"
"נעשה ונשמע"
שני הכוחות הכי מרכזיים שעם ישראל הצליח לקחת מהגויים הם כוח העשייה מעשיו והשמיעה מישמעאל, וכפי שכולנו אמרנו: "נעשה ונשמע".
עשיו הוא כנגד העולם המערבי שכל הזמן עוסק בעשייה ובפיתוח טכנולוגיה אבל לא מקשיב לנפש ולמנוחתה, ואילו ישמעאל יושב באוהל ועסוק בשמיעה, בדיוק כפי שהעולם הערבי נשאר מאחור ולא פיתח שום כלי טכנולוגי.
אצל עם ישראל העשייה והשמיעה נהפכות לערך רוחני כי הן הולכות יחדיו; השמיעה היא שמיעה ללימוד התורה, והעשייה היא מכוח הנשמע – מכוח השמיעה לתורה, מה גם שהעשייה היא גם קיום המצוות.
חסד לאומים חטאת
הפסוק "כי תצא למלחמה" מדובר במלחמה על לקיחת הערכים והמידות שיש בעולם והשבתן למקומן הראוי, לבל תהין אומה מאומות העולם לישא את שמן לריק ולשווא – וכפי שהפסוק מגדיר זאת: "חסד לאומים חטאת"
כשאנחנו יוצאים למלחמה אנחנו לא רק מנצחים בקרב אנחנו פודים את הניגון של העולם כולו.
נכתב על פי משנתו של רבי יוסף לייטנר בספרו מי השילוח חלק שני פרשת כי תצא
