כולנו מכירים את זה: חתול שחור שחוצה את הכביש, דפיקה על השולחן, שום בכניסה לבית חדש, או האזהרה הישנה שלא לשבת בפינת השולחן כדי שלא להיתקע בשידוכים שבע שנים. אבל מאיפה בכלל הגיע הביטוי "אמונה תפלה"?
בפינת "מאיפה אתה יודע את זה" ב'מגזין הצהריים' בהגשת אריאל ברמן ב'קול חי', הוקדשה הפינה הפעם לאחד הביטויים המוכרים ביותר בעברית – וגם לאחת השאלות הלשוניות שמבלבלות רבים: האם כותבים "אמונה תפלה" בטי"ת, או "אמונה טפלה" בתי"ו?
ההסבר מתחיל דווקא בגרמנית. הביטוי הגרמני Aberglaube פירושו המילולי הוא אמונה משנית או אמונה נספחת – כלומר אמונה נוספת, שאינה האמונה המרכזית והעיקרית של האדם.
עוד באתר:
במאה ה-19 ביקש הבלשן והוגה הדעות היהודי נחמן קרוכמל למצוא לביטוי הזה מקבילה עברית. הוא פנה אל המקורות, ושם מצא את השורש "טפל" במשמעות של דבר נוסף, נספח או צדדי.
אחד המקורות שהובאו בפינה הוא הפסוק בספר איוב: "חתום בצרור פשעי ותטפול על עווני", שמשמעותו הוספה וצירוף. גם במשנה במסכת ברכות מופיע הביטוי "שהפת טפלה לו", כלומר הלחם אינו העיקר אלא תוספת למליח.
מכאן נולד הביטוי "אמונה תפלה" או "אמונה טפלה": אמונה שאינה עיקרית, אלא נספחת, צדדית, כזו שנוספת על האמונה המרכזית. עם השנים קיבל הביטוי גם משמעות שלילית יותר, ככינוי לאמונה חסרת בסיס או חסרת טעם.
וכאן מגיעה השאלה הלשונית: האם נכון לכתוב "תפלה" בתי"ו, כמו טעם תפל, או "טפלה" בטי"ת, כמו דבר טפל ונלווה? התשובה המפתיעה היא שהאקדמיה ללשון העברית מכירה בשתי הצורות.
בטי"ת, "אמונה טפלה" מדגישה את המשמעות המקורית: אמונה צדדית, נספחת ולא עיקרית. בתי"ו, "אמונה תפלה" נשענת על המשמעות של דבר חסר טעם, בדומה לאוכל תפל.
כך או כך, בפעם הבאה שמישהו יחשוש מחתול שחור, ישב בפינת השולחן או ידפוק על עץ, אפשר להזכיר לו שהוויכוח האמיתי הוא לא רק אם להאמין בזה – אלא גם איך בדיוק כותבים את זה.
האזינו לראיון המלא מתוך 'מגזין הצהריים' ב'קול חי':
