תחושת נחיצות ותרומה לסביבה עשויה לסייע בשמירה על היכולות הקוגניטיביות בגיל מבוגר – ולעיתים להיות משמעותית לא פחות מעצם ההשתתפות בפעילויות. כך עולה ממחקר ישראלי חדש של חוקרים מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב ומהמכללה האקדמית צפת, שבחן את הקשר בין תחושת התועלת העצמית לתפקוד המוחי בקרב מבוגרים. המחקר פורסם בכתב העת Journal of Applied Gerontology.
החוקרים בחנו נתונים של 476 ישראלים בני 50 ומעלה, שנאספו במסגרת סקר הבריאות, ההזדקנות והפרישה באירופה – SHARE. המשתתפים נשאלו באיזו מידה הם מרגישים שהם תורמים לרווחתם של בני משפחה, חברים והקהילה הרחבה באמצעות זמן, כסף, סיוע או עצה. לאחר מכן הם ביצעו מטלות קוגניטיביות, ובהן זכירת רשימות מילים ופתרון תרגילי חשבון.
מניתוח הממצאים עלה קשר משמעותי בין תחושת ערך ותועלת לבין הישגים טובים יותר במבחנים הקוגניטיביים. לפי החוקרים, תחושת הנחיצות הסבירה כמעט שליש מהשונות שנמצאה בתוצאות. הקשר היה חזק במיוחד בקרב בעלי "רזרבה קוגניטיבית" נמוכה – אנשים שצברו פחות שנות השכלה והשתתפו לאורך חייהם בפחות פעילויות חברתיות ואינטלקטואליות.
עוד באתר:
פרופ' אלה כהן־שוורץ, העומדת בראש התוכנית לתואר שני בגרונטולוגיה באוניברסיטת בן־גוריון, הובילה את המחקר עם פרופ' רביע ח'לילה, נשיא המכללה האקדמית צפת. לדבריה, "לא מספיק למלא את ימיהם של המבוגרים בפעילויות, אלא צריך ליצור עבורם משמעות באמצעות שילובם בתפקידים חברתיים ובין־אישיים שבהם הם מרגישים שקולם נשמע ושכישוריהם נחוצים".
החוקרים מציעים להעניק למבוגרים תפקידים ממשיים כמדריכים, יועצים, חונכים ומובילי קהילה, שבהם תרומתם נתפסת כחיונית. לדבריהם, מדובר בכלי נגיש וזול יחסית שעשוי לחזק את הבריאות הקוגניטיבית, ובייחוד בקרב מי שלא נהנו לאורך חייהם מהשכלה רחבה או ממעורבות חברתית גבוהה. עם זאת, המחקר מצביע על קשר סטטיסטי ואינו מוכיח שתחושת נחיצות היא שגרמה במישרין לשיפור בתפקוד המוחי; לשם כך יידרשו מחקרי המשך והתערבויות מבוקרות.
