בתוכנית 'שעתיים לשבת' עם מני גירא שוורץ, הובא ווארט על פרשת האזינו, המכונה בלשון הראשונים "שירת האזינו". הראשונים הפליגו במעלת השבת הזו, והרמב"ן כתב כי השירה הזו מעידה עדות נאמנה על כל קורות ישראל: תחילה על החסד שעשה הקב"ה עם ישראל כשלקח אותנו לחלקו והפך אותם ל"חבל נחלתו", לאחר מכן על הטובה במדבר, ארץ ישראל, וגם על חטאי ישראל והגלות.
פרשת האזינו מעידה גם על העתיד, כאשר הקב"ה ינקום בצוררי ישראל ויגאל אותם בגאולה שלמה. ה'צרור המור' כתב כי ישנם דברים עמוקים בפרשה, הכוללת את כל התורה, דברי הנביאים וכל מה שעתיד לבוא על ישראל בגלותם ובגאולתם. גם הספרי כותב: "גדולה שירה שיש בה עכשיו, ויש בה מה שהיה ויש בה לעתיד לבוא".
תוכחה או שירה?
עוד באתר:
אלא שלכאורה עולה שאלה: מדוע הפרשה נקראת "שירה", הרי מי שלומד אותה רואה שיש בה דברי תוכחה קשים מאוד לישראל? התשובה מובאת על פי דברי חז"ל על הפסוק: "חסד ומשפט אשירה", אם חסד אשירה, וגם אם משפט אשירה. עוד דרשו על הפסוק "בה' אהלל דבר, באלוקים אהלל דבר" – "בה'" זו מידה טובה, ואילו "באלוקים" זו מידת הדין.
מכאן עולה שגם מה שנראה כמשפט וכדין, שורשו במהותו ברחמים. לעיתים הרחמים הללו נסתרים מעיניו של האדם, ולכן הדברים נראים לו כמשפט, דין ופורענות. כך גם בשירת האזינו: אף שבתוכה מופיעים דברי תוכחה קשים, התורה קוראת לה "שירה", משום שגם הדברים הללו הם חלק מטובתו של הקב"ה.
לפי זה, שירת האזינו אינה רק תיאור של העבר וההווה, אלא גם כתב עדות והבטחה לעתיד. היא מספרת על חסדי ה', על חטאי ישראל ועל הגלות, אך מעידה שגם לאחר העונש והצרות תבוא הגאולה. בתוך דברי הדין עצמם טמון מסר של רחמים וטובה, שאינם תמיד נראים לעינינו.
האזינו לווארט והשירים מתוך התוכנית 'שעתיים לשבת' ב'קול חי מיוזיק':
