ימי עשרת ימי תשובה נתפסים לא פעם כימים של חשבון נפש נוקב, פחד וחרדה מפני הדין. אבל בשיעור מעורר ומלא משלים, הרב שניאור אשכנזי מבקש להפנות את המבט דווקא אל נקודת היסוד שמקדימה את הכול: יהודי אינו מתחיל את הדרך מהאשמה, אלא מהידיעה שהוא בן של הקב"ה.
הרב פתח בסיפור אישי מתקופת סגרי הקורונה בראש השנה. חזן ירושלמי מוכר, שרגיל היה לעבור לפני התיבה בבית כנסת גדול, נאלץ בשל ההגבלות לעזוב את מניינו הקבוע ולנסוע להתפלל בגבעה מבודדת עם קבוצת נערים מתמודדים. מבחינתו, זו הייתה אכזבה גדולה. אלא שדווקא שם הוא שמע סיפור שלא שכח.
בלילה השני של ראש השנה קם אחד הבחורים וסיפר על מסע חייו. לאחר שנכשל בישיבה, הוא עזב את הארץ לשלוש שנים בהודו, בלי ליצור קשר עם הוריו. בתוכו היה בטוח שהוריו שמחים שנפטרו ממנו, ושאין לו עוד לאן לחזור.
עוד באתר:
המפנה הגיע כאשר חבר מהארץ פגש אותו בהודו וגילה לו את מה שלא ידע: מאז שעזב, הוריו אינם נועלים את הדלת בלילה. במשך 36 חודשים אמו הולכת לישון כשהדלת פתוחה, כדי שאם בנה יחזור בשלוש וחצי לפנות בוקר וינסה להוריד את הידית – הוא לא ימצא דלת נעולה.
מכאן לקח הרב את המסר המרכזי לימי הרחמים והסליחות: הקב"ה משאיר לכל יהודי את הידית פתוחה. גם מי שהתרחק, גם מי שנפל, גם מי שמשוכנע שכבר אין לו מקום – אינו צריך להמציא תירוצים כדי לחזור. הבית נשאר פתוח.
זהו גם הנשק המסוכן ביותר של היצר הרע. הוא לא מסתפק בהפלת האדם בחטא, אלא מנסה לשכנע אותו שהוא מחוץ למשחק. "על דבר אחד אסור לסלוח ליצר הרע – שהוא מוציא אותנו מהמשחק", אמר הרב. לדבריו, הפשע הגדול ביותר של היצר הוא לקחת בן ולנתק אותו מאביו.
מתוך כך הציג הרב את שאלתו הידועה של רבי ישראל מסלנט: מדוע ראש השנה קודם ליום הכיפורים? לכאורה, הסדר היה צריך להיות הפוך. קודם מנקים את השנה שעברה ביום הכיפורים, ורק לאחר מכן פותחים שנה חדשה בראש השנה. מדוע מתחילים ביום הדין לפני הכפרה?
התשובה, הסביר הרב, היא שראש השנה אינו מתחיל בשאלה מה האדם עשה לא טוב, אלא בשאלה מי הוא באמת. בראש השנה יהודי מכריז שהוא בן של הקב"ה, שייך לקודש, חלק מהמלכות האלוקית. רק אחרי שהוא יודע מי הוא, הוא מסוגל לגשת ביום הכיפורים ולנקות את הכתמים שהצטברו עליו.
אילו יום הכיפורים היה קודם, האדם עלול היה לגשת אל התשובה מתוך תחושת כישלון, אשמה ונחיתות. אבל התורה מסדרת את הדרך אחרת: קודם תעמוד על הגובה האמיתי שלך, קודם תדע שאתה בן, ורק אחר כך תתמודד עם מה שצריך לתקן.
בהמשך השיעור ביאר הרב את סיפורו של אלישע בן אבויה, המכונה "אחר", שטען כי שמע בת קול האומרת: "שובו בנים שובבים – חוץ מאחר". לפי הביאור שהביא הרב בשם הגרי"ד סולובייצ'יק, עומק הדברים הוא הפוך לגמרי: הקב"ה קורא "שובו בנים שובבים" – גם אם אתה שובב, אתה עדיין בן.
לפי הביאור הזה, "חוץ מאחר" אין פירושו שהקב"ה אינו מקבל אותו, אלא שהבעיה מתחילה כאשר האדם מאמין שהוא "אחר" – שאינו עוד בן, שאיבד את הקשר, שהדלת נסגרה בפניו. את כולם הקב"ה מוכן לקבל, חוץ ממי שמאמין לשקר שהוא כבר אינו שייך.
את השיעור חתם הרב בהגדרה חדה לחשבון הנפש של הימים הנוראים: בראש השנה הקב"ה אינו שופט את האדם ביחס למשה רבינו או לבעל שם טוב, אלא ביחס לעצמו. השאלה היא לא מדוע לא היית מישהו אחר, אלא היכן אתה ביחס לעצמך, לאן התקדמת ומה השתנה בך מאז השנה שעברה.
זהו חשבון הנפש היהודי: לא ייאוש, לא השוואות ולא תחושת ניתוק, אלא עמידה מול אבא שבשמיים ומול העצמי האמיתי. הידית פתוחה, הדלת לא ננעלה, והקריאה של עשרת ימי תשובה נשמעת לכל יהודי: שוב הביתה.
