"להשיק" את עצמך להתחבר למקווה ה' להביא יד לאבא
במה שונה התשובה מהתפילה והקורבנות של יום הכיפורים ולמה דווקא ביום הכיפורים נטהרים כמו מקווה הרי אפשר לטבול במקווה כל השנה כולה?
"לפני מי אתם מטהרים.. מקווה ישראל השם" למה דווקא ביום הכיפורים פעולת ישראל נחשבת כמו מי המקווה?
עוד באתר:
ילד שטבע בבריכת מים ניסה לצאת אך לא הצליח, אביו הושיט לו את היד אך הוא ניסה לצאת ולהציל את עצמו לבד.. רק ברגע האחרון הבין הילד שרק אם יביא את היד לאבא ויתחבר לאביו הוא ינצל.
כך בדיוק יום הכיפורים, ה' יתברך מושיט לנו יד כמו המקווה:
מי המקווה מטהרים מקדשים בשתי צורות : הראשונה "טבילה" כאשר האדם הוא הכלי נכנס כולו אל תוך מי המקווה אך ורק עם כל מי המקווה מקיפים אותו מכל צדדי האדם או הכלי פעולת הטהרה של המקווה פועלת.
אבל אם חלק קטן אחד לא נמצא בתוך המקווה אפילו אצבע קטנה מחוץ למקווה גם אם אדם יהיה שעות על גבי שעות בתוך המקווה, לא נפעל בו שום פעולה טהרה וקדושה ואפילו מחשבות תפילות וכוונות לא יעזרו.
"להשיק" את עצמנו
הדרך השניה של טהרת מי המקווה מדובר ב:"מי השקה" והבה ונסביר הלכתית מה הן מי השקה:
למקווה נדרשים אך ורק מי גשמים שמעולם לא היו בכלי, לכן אפילו צינורות המקווה שמעבירים את מי הגשמים מהגג עשויים בצורה מיוחדת וברוב המקומות אין צינורת כלל אלא חורים ומנהרות קטנות בכותלי המקווה.
מי השקה אלו מים שאובים שמתחברים לאוצר וארגז מי הגשמים שנמצאים מאוחרי בור הטבילה, המים השאובים הללו נטהרין ברגע אחד של חיבור ו'השקה' למי הגשמים הגן שמי הגשמים לא מקיפים אותם…
מספיק חיבור והשקה בין מי גשמים למים שאובים וברגע אחד נטהרים המים השאובים הגם שהיו בתוך כלי ואפשר לטבול בהם כאילו היו מי גשמים.
הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו הביא לעם ישראל ביום הכיפורים כמה דרכים א. תפילות וקורבנות ב. עיצומו של יום.
התפילה והקרבנות דורשות שלמות של כוונה מחשבה ומעשה כמו "טבילה"
אבל תשובה בעיצומו של יום מכפרת עד כדי כך שמספיק רק 'השקה' חיבור לעיצומו של יום הכיפורים…
התשובה שלנו היא לא רק בקשת סליחה ומחילה אלא חיבור לה' יתברך, כביכול אנחנו מתחברים להבורא יתברך שמו שהוא הכל יכול ומצמצם את קדושתו אלינו בשביל שנוכל להתחבר אליו יתברך.
ביום הקדוש גם מי שלא זוכה לעשות תשובה שלימה וגם מי של ראוי זוכה להתכפר בעצמו של יום בחלק מהתשובה הגם שהיא לא שלימה כל זאת דרך "מי ההשקה".
עם ישראל עומד "לפני ה'"
לכך אומר הזוהר הקדוש על הפסוק של יום הכיפורים "לפני ה' תטהרו" לפני ה' "ממש" כלומר יש לנו זכות מופלאה להתחבר לה' יתברך ולהתקדש בקדושה עליונה שמאירה פעם בשנה.
ביום כיפור אנחנו עומדים ודבקים בבורא יתברך שמו, והתשובה באה מאליה.
גמר חתימה טובה.
נכתב על פי דברי רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב בספרו השם משמואל ליום הכיפורים.
וזה לשונו הקדושה:
נראה דהנה מצינו שתי מיני טהרות, אדם וכלים שנטמאו שיש להם טהרה במקוה, צריכין להיות כולם תחת המים, ואם כל שהוא חוץ למים לא עלתה להם טבילה, אבל מים שנטמאו משיקן והן טהורין, אף שאין בהן אלא נגיעה כל שהיא למי המקוה, ובדוגמא זו היא תפלה, לשון חיבור, שצריך שיהיו כל חושיו וכל עשרה כחות נפשו דבקים בתפלה, וכו'
ואבל תשובה נמשלה למים כבמדרש בראשית, דכתיב שפכי כמים לבך, וע"כ כמו מים שנטמאו משיקן אפי' בנגיעה לבד נטהרו, כן בתשובה נדבקה הנפש בשורשה וכאשר יש לה נגיעה בשורשה פרחה טומאתה, וזהו המשל לים שלעולם פתוח, וזהו הפי' שובה ישראל עד ה' אלקיך, ובש"ס יומא (פ"ו.) דמיראה היא עד ולא עד בכלל, ומ"מ נטהרה הנפש אחרי שיש לה עכ"פ נגיעה כנ"ל:
ויש לומר כי ענין שני מיני טהרות הם השני מיני קרבנות יוה"כ, מוספין וחובת היום, מוספין שנוספו על התמידין שרגילין, והם באים מפאת קדושת היום אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וכו', ונתעורר הרצון למעלה שרוצה ה' בעמו ישראל, וכמים פנים אל פנים מתעורר הרצון בישראל נוסף על ההרגל, ונעשו ישראל דבקים בהשי"ת וכדמיון טבילה הנ"ל, וחובת היום זהו מפאת התשובה וכדמיון השקה, וע"כ נאמר בחובת היום המקרא כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, שהפי' הוא לפני ה' תטהרו כעין השקה, אבל במוספין לא נאמר שום טעם ורמז על הכפרה.
