מאחורי היעדרויות הילד -מבית הספר,
20 פסיעות להורים, מדרגה אחר מדרגה,
"להקשיב להיעדרות - ליצור נוכחות"
המדרגה הראשונה -מהו אי-ביקור סדיר?
המדרגה השנייה – הסיבות לאי-ביקור סדיר
עוד באתר:
המדרגה השלישית - הסימנים המוקדמים לאי-ביקור סדיר
המדרגה הרביעית - תפקיד ההורים בזיהוי ובמניעה:
ההורה הוא הראשון שיכול להבחין בשינוי:
מאחורי איחור או התנגדות ליציאה למסגרת מסתתר קושי שהילד מתקשה לבטא. ההורה מכיר את הרגלי הילד, את מצב רוחו ואת התנהגותו. לכן הוא עשוי לזהות ראשון כל שינוי שמעורר דאגה.
10 פעולות לזיהוי ומניעה:
לפניכם עשר פעולות מעשיות: חמש לזיהוי מוקדם וחמש למניעה ולהתמודדות.
חלק א' - חמש פעולות לזיהוי מוקדם: זיהוי מוקדם נועד להבחין בסימני הקושי ולברר מה עומד מאחוריהם.
1. להבחין בשינוי בהרגלי הבוקר:
הילד מתקשה לקום, מתעכב או מבקש להישאר בבית? שימו לב אם זה קורה שוב ושוב.
2. לעקוב אחר איחורים והיעדרויות:
תבדקו אם מדובר במקרה חד-פעמי או בדפוס חוזר. תשימו לב לתדירות ולנסיבות, ולימים שבהם הקושי מופיע.
3. לזהות שינויים במצב הרוח:
הילד נעשה עצבני, עצוב, מתוח או מסוגר? שינויים כאלה עשויים להעיד על מצוקה, גם כשהילד מתקשה להסביר מה מטריד אותו.
4. לשים לב לשינויים חברתיים ולימודיים:
התרחקות מחברים, חשש ממבחנים, ירידה במוטיבציה או הימנעות מפעילויות אהובות עשויים לרמוז על קושי.
5. להתייחס לסימנים עקיפים:
הילד מתלונן על כאבי בטן בבוקר, מחפש תירוצים לא ללכת לבית הספר? לפעמים הילד לא מספר מה מציק לו, אבל ההתנהגות שלו יכולה להראות שמשהו מפריע לו.
חלק ב' - חמש פעולות למניעה ולהתמודדות:
מניעה נועדה לפעול בעקבות הזיהוי, לסייע לילד ולצמצם היעדרויות.
1. ליצור שיחה ולא חקירה:
במקום לשאול רק: "למה אינך רוצה ללכת?", תאמרו לו: "אני שומע שקשה לך - מה הכי קשה לך היום?". תקשיבו לו בסבלנות, בלי להאשים.
2. לשמור על גבולות ברורים:
ההקשבה היא לא ויתור על האחריות להגיע למסגרת. תאמרו: "אנחנו מצפים שתגיע, ובמקביל רוצים להבין מה מקשה עליך ולעזור". הילד צריך להרגיש שמקשיבים לו ושיש סדר יום ברור.
3. להימנע ממאבקי בוקר:
הבוקר הוא לא זמן מתאים לשיחה ארוכה. תשמרו על רוגע ותקבעו זמן לשיחה, כשהילד פנוי לשתף.
4. לשתף את הצוות החינוכי:
תשוחחו עם המחנך או היועץ, ותבדקו אם ניכרים קשיים חברתיים או לימודיים גם במסגרת. המידע מסייע להבין את התמונה הרחבה ולתאם מענה.
5. לקבוע דרך פעולה ולעקוב:
תחשבו יחד כיצד לעזור לילד, ותקבעו מה כל אחד יכול לעשות. תעקבו אחר השינויים: בהגעה לבית הספר, במצב הרוח ובתחושת השייכות שלו.
רגע מהחיים:
אבא מבחין שבנו איחר שלוש פעמים בתוך שבועיים. בפעם הראשונה הוא כעס, בשנייה ויתר, ובשלישית הוא שאל את עצמו: "מה השתנה?".
בערב הוא שאל את בנו: "שמתי לב שקשה לך להגיע בזמן - יש משהו שמפריע לך בבקרים?"
השיחה גילתה שהילד חושש מהמפגש עם כמה ילדים בכיתה בתחילת היום. הבעיה לא נפתרה מיד, אבל כעת אפשר היה להבין את מקור הקושי ולחשוב יחד כיצד לעזור.
לסיכום:
הזיהוי מגלה את הקושי. המניעה מתרגמת את ההבנה לפעולה. תחילה ההורים מבחינים בשינויים ומבררים את מקורם. לאחר מכן, הם משוחחים עם הילד, שומרים על גבולות, משתפים את הצוות ובונים דרך פעולה. פעולה מוקדמת עשויה לסייע לילד לשמור על רצף לימודי ותחושת שייכות.
במדרגה הבאה נעסוק בשאלה: מה תפקידה של המסגרת החינוכית בזיהוי ובמניעה?
קראו גם את המאמרים הקודמים בסדרה:
"לא רוצה ללכת": מה ההיעדרות של הילד מספרת?
למה הילד נשאר בבית? 5 סיבות מאחורי ההיעדרות
לפני שהילד מתחיל להיעדר: 8 נורות אזהרה להורים
אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של 36 שנות חינוך.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל:
[email protected]
