האם אישה שנישאת בשנית ועוברת להתגורר בדירתו של בעלה צריכה לשלם לו דמי שכירות? ומה קורה כאשר הבעל הוא זה שמצטרף לבית שבו מתגוררת אשתו עם ילדיה? השאלות הללו, שנוגעות לאחד הנושאים הרגישים ביותר בנישואים שניים, עמדו במרכז הפינה השבועית של הסופרת, המטפלת והיועצת מיכל כהן חי, בתוכנית 'עניין משפחתי' בהגשת רחל פסטג ב'קול חי'.
כהן חי סיפרה כי בעקבות הפינה הקודמת, שעסקה במעבר למגורים משותפים בפרק ב', התקבלו תגובות ושאלות רבות במיוחד. אחת השאלות שחזרה שוב ושוב הייתה כיצד יוצרים תחושת שותפות כאשר הדירה שייכת רק לאחד מבני הזוג.
"אני אשתו או דיירת בבית שלו?"
עוד באתר:
לדבריה, במצב כזה עלולות להיווצר שתי תחושות מנוגדות: בעל הדירה עשוי להרגיש שמנצלים אותו ושהנטל הכלכלי נופל על כתפיו, ואילו בן הזוג שהצטרף לבית עלול לחוש כאורח קבוע, שאין לו זכות אמיתית להשפיע על הנעשה בבית.
כהן חי המחישה את הקושי באמצעות אישה שחיה במשך שנים בדירתה, גידלה בה את ילדיה ושילמה את המשכנתה. לאחר נישואיה השניים, בעלה עובר להתגורר עמה. מבחינתו הוא מבקש לבנות בית משותף, אך בפועל הרהיטים, ההרגלים וסדרי הבית נקבעו עוד לפני שהגיע.
מנגד, האישה עשויה לחשוש כי לאחר שנים שבהן נשאה לבדה באחריות הכלכלית, היא תמשיך לשאת בכל ההוצאות גם לאחר הנישואים.
"יכול להיות שהוא מרגיש שכדי לשנות משהו בבית הוא צריך לבקש רשות", הסבירה כהן חי. לדבריה, גם כאשר שני בני הזוג אוהבים והוגנים, החששות הללו עלולים ליצור מתיחות.
האם תשלום חודשי הוא הפתרון?
כהן חי הדגישה כי אין נוסחה אחת שמתאימה לכל הזוגות. יש שיבחרו בהשתתפות בהוצאות השוטפות, אחרים יסכימו על תשלום חודשי נוסף עבור המגורים, ויש זוגות שינהלו קופה משותפת לכל ההכנסות וההוצאות.
אולם לדבריה, לפני שקובעים סכומים, חשוב להבחין בין הוצאות שוטפות לבין תשלומי משכנתה או שיפוצים גדולים, ולהביא בחשבון גם התחייבויות קודמות, תשלומי מזונות, ילדים ופערים בהכנסות.
"השוויוניות היא לא נוצרת בהכרח כשבני זוג משלמים אותו סכום תמיד על הבית", הבהירה. לדבריה, תחושת ההוגנות נוצרת כאשר ההסדר ברור, מכבד ומוסכם על שניהם.
היא סיפרה על אישה שמשלמת לבעלה סכום חודשי עבור המגורים בדירתו, אך מתקשה עם המשמעות הרגשית של ההסדר: "לפעמים אני לא יודעת אם אני אשתו או דיירת כאן".
בית משותף – גם כשהדירה אינה משותפת
לדברי כהן חי, חשוב שלא להותיר את החששות מתחת לפני השטח. גם כאשר השיחה על כסף מעוררת אי־נעימות, הימנעות ממנה עלולה להעמיק את הקושי.
היא הדגישה כי יש להבחין בין הבעלות המשפטית על הנכס לבין השותפות בחיי המשפחה. "יכול להיות שהדירה שייכת מבחינה רכושית רק לאחד מבני הזוג, אבל בכל זאת החיים שמתקיימים בה צריכים להיות חיים משותפים".
כהן חי ציינה כי לצד ההיבטים הרגשיים קיימים גם היבטים משפטיים, ובהם האפשרות לערוך הסכם ממון, אך אלה אינם תחליף לשיחה הזוגית על תחושת השייכות וההוגנות.
בסיום הפינה התברר כי השאלות הללו אינן ייחודיות לנישואים שניים. כהן חי סיפרה על זוג בנישואים ראשונים, שגם לאחר כמה שנות נישואים ממשיך להתמודד עם מחלוקות סביב חלקו הכלכלי של כל אחד מבני הזוג בדירה.
המסקנה המרכזית: גם כאשר הדירה שייכת לאדם אחד, הבית צריך להיות מקום ששני בני הזוג מרגישים בו שייכים.
האזינו:
