האיפיזודה המשעשעת בהגיע חבר הכנסת אורן חזן לבר המצווה לנכדו של גפני מחופש לבחור ישיבה, זוכה למאמר מערכת רציני ולטיפול כבד ראש בעיתון הפלג הירושלמי.
"לאחרונה התפרסמו בתקשורת הכללית צילומים "פיקנטיים" של פוליטיקאים חילוניים, מימין ומשמאל, שהוזמנו לשמחות של עסקנים חרדיים ועד מהרה הפכו לאטרקציה, לאחר שעטו על עצמם חליפות ומגבעות בסגנון הלבוש הישיבתי והצטלמו עם בעלי השמחה ושלל העסקנים שהיו במקום, כשכולם מחייכים מאוזן לאוזן", נכתב.
"בימים כתיקונם הדבר נחשב כגימיק ילדותי גרידא, עוד ביטוי של השתטות והתגחכות הפוקדת גם אנשים מבוגרים בהתקרב ימי הפורים. אך במבט מהצד ניתן להצביע על כך כמחזה אליגורי שמשקף מציאות חיים עגומה. התחפושת כמשל".
עוד באתר:
וכאן משיז הכותב את עטו: "מזה תקופה ארוכה חשים רבים וטובים, כי שורה הולכת וגדלה של עסקנים חרדיים, בכל הדרגים, הולכים ומאבדים את הצביון המינימלי של התנהלות שלוחי דרבנן ושליחי הציבור החרדי. אם בעבר שינן לעצמו כל פוליטיקאי חרדי כי הוא נשלח לשטח אוייב ונגזר עליו להיכנס לזירה מאוסה וזרה, לביצה מבאישה וטובענית, וכי הגיע לשם רק כדי לעמוד בגאון מול מהרסי הדת ולבטא בהתנהלותו בכל רגע כי קיימת חומה גבוהה בינינו ובינם, כהתבדלות עקרונית וחד-משמעית – הרי שבשנים האחרונות מתערערת הכרה בסיסית זו והולכים ונפערים סדקים בחומה המבדילה שהיה בה כדי לבטא "ראו מה בין בני לבן חמי".
"לעיתים נראה שמבחינות רבות דואגים העסקנים החרדיים דווקא להוכיח, כי אין הבדלים מהותיים בינם לבין עמיתיהם החילוניים והדתיים-לאומיים, וכי הם טרודים ללא הרף לממש את הסיסמא של תנועת 'המזרחי' ההסטורית: "להדגיש את המאחד על פני המפריד". איננו מדברים על מצב יראת השמים של אותם עסקנים בחייהם הפרטיים. יתכן ובביתם פנימה, בית המדרש ובשטיבל השכונתי, הם מדקדקים בקלה כבחמורה. אך ברגע שבו יוצאים אל השטח, הם ממהרים "להשתלב בסביבה הפוליטית" ומחליפים שיגם ושיחם כזיקיות אנושיות".
"אולי יש בכך מימוש עדכני, בנוסח עכשוי, של סיסמא ידועה מתקופת תנועת ההשכלה, שכן אותם עסקנים היוצאים מסביבתם המוגנת אל הג'ונגל הפוליטי משכנעים עצמם כי יהפכו למצליחנים באם יפעלו בשטח ע"פ הרעיון של "היה חרדי בביתך ופוליטיקאי מן השורה בצאתך"…
ויש גם הסקת מסקנות: "וכך, ניתן לראות אותם מתחככים עם פוליטיקאים חילוניים, מקלסים אותם בראש חוצות ומדברים על "אחדות דעים" עמהם. לעתים הם מגיעים לקונסנזוס מדאיג באשר לצורך הקיומי של המדינה "להוביל תהליכי שינוי בחברה החרדית", בראש ובראשונה ביחס למשימה של "השתלבות בסביבה הישראלית והתאקלמות בחברה הכללית" (והכל, כמובן, רק "בהסכמה ולא בכפיה", וח"ו לא "בהפעלת כח ובאיבחת חרב", אלא במנגנון "תהליכי ומדורג" וכו' וכו'). הללו מטיפים בסתר, ולעתים בגלוי, על הצורך בהתגמשות ובשינוי המאבק החרדי העקבי המתנהל בתוקף נגד הגיוס לצה"ל וציידי הנפשות, ובד בבד גם משתתפים ביוזמות של "הוצאת אברכים למעגל העבודה", "קידום ההשכלה והאקדמיזציה במיגזר החרדי", ועוד כהנה וכהנה".
"כמה מהם גם פרצו גדרים כאשר החליטו כי חייהם הפומביים יצאו מכלל השטח הטריטוריאלי של הציבור החרדי, עד כדי התעלמות מהוראות ההלכה ומכל מיני מיגבלות עקרוניות שנחשבו בעבר כדברים פשוטים בקרב מחננו, ועתה כבר אינם תופסים בכל הנוגע לשמחות וארועים משותפים שאליהם יזמינו את חבריהם הפוליטיקאים החילוניים. במקרה "הטוב" יזכו פורקי עול תורה ומצוות לכבוד מלכים ויכובדו לשבת בכותל המזרח, ואולי אף לשאת דרשה, כאילו היו רבנים חשובים המכבדים את האירוע. במקרים חמורים יותר יתנהל הארוע בתערובת ופריצות נוראה, בצורה שעליה נאמר בהלכה כי לא ניתן לברך "שהשמחה במעונו" בשמחה כזו.
"כל זה יוצר תחושה גוברת והולכת, כי השכבה הזו של העסקנים והפוליטיקאים כבר אינם רואים את המערכת שמולם כשטח אוייב, אלא חשים שהתנהלותם המשותפת עם עמיתיהם החילוניים מבטאת קונסנזוס מועדף של "עם אחד ושפה אחת" – "כל ישראל חברים".
"ובמצב שכזה, הדבר היחיד שעדיין מבדיל בינם בצורה בולטת, בזירה הפוליטית, הם החליפה והמגבעת.
אז כאשר פוליטיקאי חילוני מן השורה הדוגל, כחבריו, כי יש צורך לשנות מוסכמות בציבור החרדי, לפעול "בצורה ריאלית" ולשכנע את החרדים כי זה "הרע במיעוטו", שומע אותם פזמונים ממש מהעסקנים החרדיים – מה מפריע לו להשתוות אליהם גם בלבישת המגבעת הישיבתית.
"כי מה בעצם קרה? אם כבר ממילא אנחנו חושבים ביחד, אם מתבטאים באותה רוח, אם פועלים לאותן מטרות – אז כמה סנטימטרים של לבד איטלקי יחצצו בינינו?
"וברוח המשל בו פתחנו, אותו פוליטיקאי חילוני החובש חליפה ומגבעת, אינו "מתחפש" לעסקן חרדי. אלא הוא פשוט הופך להיות כמותו, בדמותו ובצלמו. הרי ממילא מדברים בצורה מתואמת "נגד המסיתים המפריעים לגיוס חרדים לצה"ל" ו"בעד החדרת השכלה ושילוב חברתי במעגל העבודה"; ממילא חושבים באותו ראש ומטכסים עצה בצוותא – אז אם כך כבר אפשר גם להתאים, לשעה קלה לפחות, את החזות החיצונית".
