וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ: וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת: וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו
בפרשתנו אנחנו לומדים על מעשי החסד שעשתה רבקה עם אליעזר, שנתנה לשתות, לו ולעשרה גמלים שלו, וזה היה המבחן שהציב אליעזר, לראות אם היא ראויה להינשא ליצחק אבינו.
רבינו האור החיים הקדוש בדרכו הייחודית, לומד כמה נקודות מהתנהגותה של רבקה, איך עושים חסד בצורה הנכונה.
עוד באתר:
נקודה ראשונה: רבקה אומרת לאליעזר 'שתה אדוני' ורק כשהוא מסיים לשתות אומרת לו 'וגם לגמליך אשקה', ולכאורה קשה, מדוע לא היתה אדיבה לומר לו כבר בתחילה, שתתן לשתות גם לגמליו?
אלא שחשבה בלבה, שאם תאמר לו בתחילה שגם הגמלים צריכים לשתות, יכנס ללחץ כדי שלא להטריח אותה כל כך הרבה, לכן אמרה לו 'שתה אדני' כלומר: כעת רק אתה בראש שלי, ויש לי את כל הזמן בעולם רק בשבילך, ורק לאחר שהוא סיים לשתות, אמרה לו שעכשיו היא תתן גם לגמלים.
נקודה שניה: רבקה לא הסתפקה בהנחת המים לפניו, אלא היא החזיקה את הכד בידה מתחילת שתייתו ועד שסיים, וגם הכניסה לו ממש לתוך הפה, כדי שלא יצטרך לטרוח בכלל.
נמצינו למדים: 'חסד כפוי' שאדם עושה כי אין לו ברירה, ורוצה רק להרגיע את המצפון של עצמו, הוא עושה רק לצאת ידי חובתו המינימלית, אבל 'חסד אמיתי' שאדם מחפש באמת לתת לשני, הוא רק מחפש מה עוד הוא יכול לעזור לשני.
נקודה שלישית: יש שינוי בין שתיית אליעזר לשתיית גמליו. אצל אליעזר נאמר 'ותכל להשקותו' – שזמן סיום השתייה שלו היה תלוי ברצונה שהיא החליטה מתי להפסיק לתת לו לשתות, ואילו אצל הגמלים כתוב 'עד אם כילו לשתות' שסיום השתייה היה נתון להחלטתם.
וההסבר הוא, ידוע שאדם שבא עייף מן הדרך, ריבוי השתיה עלולה להזיק לו, ורבקה עשתה חסד, בתבונה והשכל, ששיערה מה היא הכמות שאליעזר יכול לשתות בצורה שלא תזיק לו. ולכן כשהיא ראתה שאליעזר הגיע לשלב שאם יוסיף לשתות עלול להינזק, מנעה ממנו את המים לטובתו. אבל אצל הגמלים שאינם ניזוקים מריבוי השתיה, נתנה להם לשתות ללא הגבלה.
נמצינו למדים: צריך בכל מקרה להתבונן האם לא מזיקים לאדם באמצעות ה'חסד', וגם חסד צריך להיות במטרה לסייע ולא להזיק.
[אור החיים חיי שרה פרק כד פסוק יח יט]
