חיים מושלמים – האם יש דבר כזה? \ ש. יוסף

מלך אחד חיפש ברחבי ממלכתו, אדם שמח. הוא הזמין לארמונו אנשים עשירים, עניים, ואנשים ממעמד הביניים. המלך שאל אותם האם הם מאושרים ושמחים בחייהם. העשירים טענו, שדאגת העסקים מכרסמת בהם כל העת, ואין להם פנאי לשמוח. לעומתם העניים ענו, שאין להם כסף למחיה ומשום כך הם אינם שמחים. ומעמד הביניים? הם סיפרו, שהם נתונים במרוץ בלתי פוסק אחרי דברים שהיו רוצים להשיג, ולכן הם אינם מאושרים.

המלך היה אובד עצות. אז מי כן מאושר ושמח באמת? אחרי חיפושים קדחתניים ברחבי הממלכה, חזרו יועצי המלך בליווי דייג אחד שטען שהוא, מאושר ושמח באמת. הדייג סיפר למלך, שהוא מרוויח את לחמו ביושר וחי עם משפחתו על מי מנוחות.

המלך החליט לבצע ניסוי, והעניק לדייג במתנה שק מלא ב-99 מטבעות זהב. הדייג יצא מהארמון שמח וטוב לב, והחל למנות את מטבעות הזהב שלרשותו. משגילה שיש לו רק 99 מטבעות זהב, הוא הפך את השק מכל צדדיו אך ללא הועיל, המטבע ה-100 איננו נמצא. הדייג התיישב על הספסל בחצר הארמון, והתחיל לחשב במוחו כיצד יוכל להשיג את המטבע האחרון. מהר מאוד הוא הגיע למסקנה שאם אשתו תצא לעבוד, והוא במקביל ייקח על עצמו עבודה נוספת הוא ירוויח את המטבע הנכסף. המלך הביט בדייג, מחלון חדרו. משראה את העננה שנחה לפתע על פניו, הבין המלך, שהמרדף אחר המטבע החסר סילק מהדייג את האושר הנדיר.

המסר בסיפור הזה? מובן מאליו. השאיפה לשלמות, מרחיקה מאתנו את האושר. רק אם נחדל לרדוף אחרי המטבע החסר, נוכל לשמוח ב-99 המטבעות שכבר יש לנו.

 

שמחה משפחתית

אתם מתכננים שמחה משפחתית. זו יכולה להיות חתונה, בר מצווה או כל אירוע משמח אחר. במשך תקופה ארוכה אנחנו חולמים על האירוע, מצפים לו ומתכננים אותו בקפידה.

אבל מה קורה ברגע האמת? בשעת האירוע עצמו, מתחת לחיוך המרוח והלבוש המושקע, לא פעם אנחנו חשים מתוסכלים וכאובים. למה זה קורה? לא חסרות סיבות.

כי עיצוב הפרחים באולם לא קלע לטעמנו, כי התזמורת לא ענתה על הדרישות, מעמד החופה התחיל מאוחר מידי,  ולא כל האורחים שהזמנו אכן הגיעו בסוף. זה יכול להיות אפילו פרט קטן מתוך מכלול שלם, שבסופו של דבר יפגום בשמחתנו. אקורד צורם, קרע בחליפה או אורח חסר, יכולים להעיב על האירוע כולו ולהשרות בנו תחושה של החמצה.

השאיפה לשלימות, מרחיקה את השמחה. היא והוא אינם חיים יחד בכפיפה אחת. כשהשאיפה למושלם כובשת את הבמה, גם הסיפוק והאושר נעלמים. העובדה שבטרם נכנסו לאולם התרגשנו ושמחנו מאוד, מגלה כי האמת היא שאנחנו אכן שמחים.

הסיבה לתחושת ההחמצה, הינה משום שנתנו לבעיות שוליות וצדדיות לנעוץ סיכה בבלון השמחה שלנו. תזכרו: אין דבר כזה מושלם, ואם הלב שלכם שר ועולץ, אל תהרסו לו את זה.

 

חופשה

וזה נכון לא רק לגבי שמחה משפחתית. האם אתם אנשים פרפקציוניסטים? כאלה שהכל אצלם חייב להיות מושלם? לא מעט אנשים מאובחנים כתאבי שלמות כרוניים. אנשים שחייבים שהכל בחיים שלהם ידפוק כמו שצריך. וכשזה לא קורה? אווו… המצב קשה.

הם יוצאים לחופשה, וכשהחדר במלון לא פונה לים כמו שרצו, אז שום דבר כבר לא שווה. הם לא שמים לב לאוכל הטעים, הם לא מבחינים כמה ירוק הדשא בחצר המלון, ואפילו ההרצאה המעולה שנמסרה באולם הכינוסים, לא מצליחה להרים את מפלס המצב רוח שלהם. הם מוצאים את עצמם עצבניים וכעוסים לאורך כל החופשה, ושום זמר אורח או תכנית מצחיקה לא יצליחו לשמח אותם. כשיחזרו הביתה בסיומה של החופשה, הם יחושו שהכל הלך גרוע והמחיר? היה ללא תמורה.

ככל שאנחנו מדשדשים בביצת החסר והשלילי, ומתעסקים בה יותר ויותר אנחנו הופכים לפחות מאושרים. הראייה החיובית היא איננה עצימת עיניים, אלא חידוד הראייה ומיקוד ההסתכלות שלנו בדברים הטובים. נתינת הפוקוס על הדברים המוצלחים, הופכת את החוויה שלנו בזמן אמת, לטובה ומועילה. הדרך אל האושר, מתחילה בנקודת המבט שלנו על החיים. ככל שנסתכל יותר על חצי הכוס המלאה, כך נחוש יותר באושר ובשמחה הממלאים את לבנו.

 

מה שאין ומה שיש

אומרים שאם היינו שמחים במה שיש לנו כמו שאנחנו עצובים במה שאין לנו, כנראה שהיינו הרבה יותר מאושרים. זו נטייה מוכרת. לתת את הפוקוס דווקא על מה שאין. להתמקד ב… חצי הכוס הריקה. הנה ציטוט מתוך דבריו של החזון איש. וכך הוא כותב "הכול עוברים את החיים בעולם. אלא שיש שמקבלים את מאורעותיהם מתוך שמחה, ויש אחרים המקבלים אותם הדברים, בעצב ובכי. הנגזר בין כך ובין כך לא ישתנה, אם כן מוטב לעבור זאת, עם חיוך". זה לא פחות ממדהים.

הנתונים שלך יכולים להיות אותם הנתונים של… השכן שלך למשל, אבל מאוד ייתכן שההרגשה והתחושה תהיה שונה בתכלית משל השכן שלך. אדם אחד מביט על הטוב והמוצלח בחייו, על חצי הכוס המלאה, ואילו חברו עסוק במה שהוא עוד לא השיג. כי בסוף אתה הוא זה שמחליט האם להתמקד במה שיש לך, או במה שאין לך.

כי בעצם, בכל רגע נתון יש בחיים שלנו גם טוב וגם… פחות טוב. השאלה היחידה היא, במה אנחנו בוחרים להתמקד. איך אומרים: אל תתן למה שאין לך, להרוס את מה שיש לך.

 

נקודת מבט

נניח שאתם בחתונה. ללא ספק אירוע משמח ומרגש. אבל… תגידו מהו המרכיב החשוב ביותר באירוע שבלעדיו השמחה לא תהיה שלמה? זה כמובן תלוי את מי אתם שואלים.

יהיו שיאמרו שהכי חשוב הוא האולם, המנות שיוגשו בחתונה, אולי אפילו סידורי הפרחים… לעומתם יהיו שיאמרו שהכי חשוב הוא הרכב התזמורת- הלהקה. האם הזמר 'עושה מספיק שמח'? האם הוא מרקיד כמו שצריך? אבל יהיו שיאמרו שלא זה ולא זה באמת חשובים. הכי חשוב בחתונה היא השמחה האמיתית של האורחים. השמחה הכנה של המשתתפים בשמחתם של החתן והכלה.

במשלי נאמר: "מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ".  שלמה המלך מלמד אותנו שיש כלים מיוחדים למדוד את ערכו של הכסף והזהב. מצרף לכסף, כור לזהב, אולם הדרך למדוד את ערכו של האדם היא "לפי מהללו". לפי הדברים שהאדם בוחר להלל ולהתמקד בהם.

אם האדם נותן את הפוקוס על דברים חומריים בין אם לטוב או למוטב, אות הוא שזהו הדבר החשוב בעיניו. אבל אם הוא בוחר להתמקד בדברים רוחניים, בחשיבה על הזולת וכדומה, הוא מוכיח בכך שהוא שייך לרובד אחר. שהוא מייחס חשיבות לדברים קצת יותר גבוהים ונעלים.

זה מדהים. הבחירה שלנו במה להתמקד מגלה על הפנימיות שלנו. המבט שלנו, חושף את התוכן הפנימי שלנו.

אין דבר כזה מושלם, זה הכול תלוי בנו ובנקודת המבט שלנו.