פרשת כי תצא: טיפול ב"הלם" \ הרב אפרים אפשטיין

ישנם מקרים שנחרטים בזכרון.
אחד שכזה התרחש כשהגיעו אלי לפגישה זוג הורים.הם התקשרו כמה ימים קודם וביקשו להיפגש בנוגע לבנם.

כשהם נכנסו לחדר לא יכולתי שלא לשים לב לניגוד הקיצוני שנכנס יחד איתם.
האבא שידר חוזק ועוצמה ולעומתו האמא שידרה בדיוק הפוך,חולשה וכניעות.
זה היה נראה שהיא מנסה להסתיר את אותה חולשה, אבל אי אפשר היה שלא לחוש בכך,
היא לא היתה היא,היא היתה נראית כצל של בעלה.

ביקשתי מהם לספר לי מה מביא אותם אלי.
האבא פתח ראשון והתחיל לספר.

'כבר כשהיה קטן שמתי לב שמשהו אצלו לא מתנהל כשורה',כך הוא התחיל, 'אני בעצמי עוסק בחינוך אבל איתו לא הסתדרתי…'
'הוא אף פעם לא היה מוכן לשמוע,הוא לא מסכים להקשיב.
'בתקופה האחרונה הוא מתחצף אלי ואל אשתי,עושה מה שהוא רוצה,אני מרגיש שאני מאבד את השליטה עליו',
'למה הוא מתנהל כך…'?
במשך דקות ארוכות הוא המשיך וניתח בפני את הבן שלו.

אבל…משהו בהסבר הארוך של האבא צרם לי באוזניים.
זה היה נשמע כאילו הוא מדבר על מישהו חיצוני שלא קשור אליו.
היה חסר לי את הצליל שמשדר כאב או תסכול.
הוא הסביר בצורה רהוטה ומסודרת,אבל..מידי רהוטה.
הוא דיבר בשפה גבוהה ,ושוב..מידי גבוהה.
הוא הזכיר מילים כמו "כואב לי עליו",אני דואג לו", אבל המנגינה לא היתה שם.
לא נשמע שום צליל שמתאים לאותם המילים.

לאורך כל המונולג הארוך,ישבה האשה בשקט.
כששאלתי אותה מה היא חושבת,
אז..הבנתי הכל.

היא התחילה לדבר אבל העיניים שלה שידרו מצוקה.
כל כמה רגעים היא הביטה לעבר בעלה וחיפשה אישור למה שהיא מספרת, זה לא היה מבט של חוסר בטחון,זה היה מבט של חשש.
וכשהוא לא הסכים עם דבריה, הוא "טרח" ואמר את דעתו בצורה ברורה וכן…רהוטה, אבל בפעמים האלו בהחלט היה נלווה לדבריו גם מנגינה עם צליל ברור.
צליל של זלזול,מנגינה של בוז.
והיא…בכל פעם ש"המנגינה" היתה נשמעת,היא היתה מתכוצת ושותקת.

הסיטואציה היתה ממש לא נעימה.
לא יכולתי להתעלם.

ביקשתי ממנה רשות לשוחח עם בעלה בנפרד.
כשהיא יצאה מהחדר הסתכלתי עליו ושאלתי,
'אתה באמת לא יודע מדוע הבן שלך מתנהג כיצד שהוא מתנהג ?
האמת..למה שתדע? אתה כ"כ עיור , ועיור לא יכול לראות.
עד שלא תטפל בעצמך כלום לא ישתנה,המצב רק ידרדר.
הוא היה המום. 'מה אתה מתכון ??' הוא שאל.

אתה,אני המשכתי, תרצת לי על שתי קושיות בפרשת 'כי תצא'.

התורה מספרת על בן סורר ומורה.
"כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שומע בקול אביו ובקול אמו…".

מדוע בפתיחה נאמר "כי יהיה לאיש.." בלשון יחיד,הרי מיד הפסוק ממשיך "..איננו שומע בקול אביו ובקול אימו",
אותו בן סורר כפי שמספרת התורה אינו שומע גם בקול אביו וגם בקול אימו,לשני אנשים הוא אינו שומע,
א"כ מדוע בפתיחת הפסוק נאמר בלשון יחיד ??

ושאלה נוספת,
כדי שאותו בן יכנס תחת התואר של בן סורר ומורה, מציינים חז"ל כמה תנאים שנלמדים מהפסוקים, שחייבים להתקיים.
"אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה".
רק אם אביו ואימו שוים בקולם,במראם ובקומתם,רק במצטבר התנאים הללו אפשר להכריז עליו כבן סורר ומורה.

אינני מבין.
כיצד תתכן מציאות של דמיון מוחלט בין אביו ואימו של אותו בן ?
כיצד יתכן שבעל ואשה יהיו שוים בקולם,במראם ובקומתם ??
ובכלל..מדוע דמיון מוחלט שכזה בין בעל ואשה גורם לתופעה של בן סורר ומורה ??

אני חושב, כך אמרתי לאותו אחד שישב מולי,
שהתורה מתכונת אליך.

אדם שרואה רק את עצמו ואת צרכיו שלו.
אדם שרומס את מי שנמצא לידו, את מי שהכי קרובה אליו,גם אם זה נעשה באלגנטיות ובתחכום מעורב עם כשרון.
אדם שמנותק רגשית.
אדם שלא מסוגל להבין ולהרגיש שגם לזאת שלצידו קיימת זהות משל עצמה,

"עד שאמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה"
הוא רומס את אשתו , את זהותה.
הוא לא מפסיק עד שתהיה כנועה תחתיו בכל ישותה, "בקול, במראה ובקומה".
לאחד שכזה יהיה בן סורר ומורה כי הוא ינסה לפעול באותה דרך מול הבן שלו.
ואותו הבן שלא יהיה מוכן להפוך למרמס ולאבד את זהותו ונשמתו
הוא ימרוד.

בפסיכולוגיה יש לזה גם שם , נרקיסיזם.
צורך בהערצה, תחושת מיוחדות והיעדרה של האמפתיה.
תחושה של חשיבות עצמית יתר על המידה, עד כדי הערצת העצמי.
האדם הנרקיסיסט, עסוק בעיקר בעצמו ובצרכיו, וכיצד העולם מסביב יכול לשרת מטרות ורצונות שונים לטובתו.

זהו סבל נוראי לחיות ליד אדם כמוך, ממש אומללות.

אתה מבין ? המשכתי,
"כי יהיה לאיש בן סורר ומורה.."
פתחה התורה בלשון יחיד כי רק אותו אחד אחראי למתרחש, הוא הבעייתי
התוצאה היא "…איננו שומע בקול אביו ובקול אימו…" בלשון רבים.

'אני',כך סיימתי,לי אין מה לעזור לך,
את התשובה להתנהגות של הבן שלך,כבר סיפקתי לך.
אבל.. לך לטיפול ותציל את עצמך ואת משפחתך.
ואם נשאר בך משהו ממידת היושר והרחמים,
אז תדאג שאשתך תקבל תמיכה ועזרה מקצועית.

הוא היה המום, הוא לא ציפה לזה.
הוא קם ויצא מהחדר.

אני מקוה שאולי הטיפול ב"הלם" גרם לו לתזוזה.

מאז…לא ראיתי אותו.

שבת שלום.

---

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]