הישג מרשים: הפלישה הגדולה ביותר לשטח רוסיה מזה 80 שנה

חצי שנה לא כתבנו כאן על המלחמה באוקראינה. המלחמה בעזה ומתיחות השיא בכל הגזרות האחרות משכה שוב ושוב את תשומת הלב והעסיקה אותנו ללא הפסקה שבוע אחרי שבוע.

אלא שמה שהתרחש בשבוע האחרון ברוסיה מסב את מבטנו לשם. במקום לדבר פעם נוספת על ההמתנה הדרוכה לתקיפה של ציר הרשע היל"ת, התפנית בעלילה במלחמת רוסיה-אוקראינה היא משהו שלא ניתן להתעלם ממנו.
ביום שני השבוע פורסם בתקשורת המערבית כי המתקפה האוקראינית המתקפה על רוסיה מתרחבת ממחוז קורסק הרוסי, הגובל בצפון-מזרח אוקראינה אל מחוז וולגוגראד השוכן מזרחה אליו. "שטח הפלישה עומד כעת על 720 קמ"ר" נמסר מפי מקורות פרו-אוקראינים.

על פניו זה נשמע דרמטי אבל למעשה מדובר בשטח לא גדול במיוחד. רמת הגולן, לצורך השוואה היא בגודל של כ-1,800 קילומטרים רבועים, ומחוז קורסק כולו הוא כגודל שטחה של ישראל ועומד על כ-30,000 קמ"ר.
דא עקא שהמתקפה האוקראינית היא הרבה יותר סמלית. כלומר, גם אם החיילים האוקראינים כבשו כמה עשרות עיירות קטנות ובעיקר שדות ואזורים מיוערים, יש בכך אמירה ברורה: כוחה הצבאי של אוקראינה עדיין במותניה ולמרות שהמערב קרוב להתייאש ממנה, היא עדיין יכולה להוביל מהלכים מפתיעים.

עד כמה מפתיעים? ובכן, מדובר בפלישה הגדולה ביותר לשטחה של רוסיה מאז ימי מלחמת העולם השניה לפני כ-80 שנה. כוח של כמה אלפי לוחמים (ולפי הרוסים 'רק' 1,000) הסתער בהפתעה על הגבול בין המדינות, רמס את הגדרות וחצה עם עשרות רבות של טנקים ומשוריינים, בליווי ארטילרי כבד וכטב"מים מסוגים שונים.

הרוסים נתפסו לא מוכנים. על אף שבשנה האחרונה ראינו כמה אירועים בהם כוחות אוקראינים ובהם עשרות לוחמים מובחרים פלשו פה ושם לשטח רוסיה, לעומק של קילומטרים בודדים, הצבא הרוסי לא היה מוכן לפלישה שכזו. נכון אמנם שמדובר בגבול אדיר וארוך מאוד, אבל מישהו נכשל שם בהגנה. אגב, בצבא הרוסי היה מי שטען כי הוא התריע מפני פשיטה שכזו אחרי שאנשי מודיעין זיהו הכנות לכך בצד האוקראיני אבל דבר לא נעשה.

אחרי שתי יממות בהם נתנו האוקראינים לחרושת השמועות להסתובב, אישר נשיא אוקראינה זלנסקי את הידיעה ואמר: "אנו דוחפים את המלחמה בחזרה לשטח של התוקף. אוקראינה הוכיחה שהיא יודעת לתבוע צדק ולהפעיל לחץ על התוקף". הסיבה לשתיקה שלו, לכאורה, ביומיים הראשונים נועדה לראות האם ועד כמה המתקפה הזו מצליחה. אם היתה נכשלת מיידית, סביר להניח שבקייב לא היו ממהרים לקחת אחריות על מעשה כה נועז שיכול להביא בכנפיו הסלמה משמעותית ומסוכנת מצידה של מוסקבה. אך כיוון שהצעד הצליח מעבר למשוער, באוקראינה אימצו בחום את המבצע והראו לעם האוקראיני, לרוסים ולבנות הברית במערב שעוד מוקדם להספיד את אוקראינה.

מנגד, משרד ההגנה הרוסי טען כי ביום ראשון כי הוא "ממשיך להדוף" את הפלישה מאוקראינה. לצד העובדה שבמוסקווה נבוכו מאוד מהפלישה הזו ומנסים להקטין אותה ולצייר עסקים כרגיל, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ, עושה רושם כי אכן הרוסים הצליחו לבלום חלקית את המתקפה או לפחות למסגר אותה. בסרטונים של משרד ההגנה הרוסי ניתן היה לראות הרס של עשרות טנקים ומשוריינים אוקראינים בניסיון להדוף את הכוח התוקף.

בדיווחים בכלי התקשורת המרכזיים במדינה נמסר כי "כמה גורמים חבלניים ניסו לחצות את הגבול מאוקראינה", אך בפועל רוסיה פינתה לפחות 133,000 אזרחים מהמחוזות קורסק וולגוגרד מחשש לחייהם. מעיון בכלי תקשורת רוסיים השבוע היה משמע כי הרוסים התייאשו מלכתחילה מהחיילים שהיו מוצבים בתא השטח שנכבש, ולא בונים כי יצליחו להילחם. התמונות של מאות השבויים וההרוגים מהצבא הרוסי הראו לפיקוד העליון כי אין כל סיכוי לנהל מלחמה כלשהיא בתא השטח שנכבש, והמאמץ כעת הוא להחיש לאזור אלפי לוחמים מיומנים שיצליחו לתחום את האזור ובשלב הבא להיכנס למלחמה עיקשת כדי לכבוש אותו מחדש. "אלפי לוחמי וגנר מיומנים ולוחמי 'כוח אחמט' (החטיבות הצ'צ'ניות המיומנות) הגיעו לאזור ופועלים כדי להדוף את המתקפה" פורסם.

לא רק בקרמלין הופתעו מהפלישה החריגה, אלא גם במדינות המערב. ה'וול סטריט ג'ורנל' דיווח שכמו בתקיפות נועזות אחרות שביצעו האוקראינים בעומק רוסיה, גם הפעם לא טרחו בקייב לעדכן את הבית הלבן על התוכנית, כנראה מחשש ל-DON’T אמריקאי. למרות זאת, בשל העובדה שהכנות למבצע שעזה אמורות לארוך כמה חודשים, ברוסיה לא מיהרו לקנות את הדיווח הזה, ודוברת הקרמלין זכרובה מיהרה לומר כי "אין לנו ספק שהמארגנים והמבצעים של הפשעים האלה, בהם הגורמים הזרים שעומדים מאחוריהם, יישאו באחריות. תגובה קשה מצד הכוחות הצבאיים של רוסיה תגיע בעוד זמן לא רב".

השאלה הגדולה העולה מתמונת הקרב במחוז קורסק היא מה הרווח של האוקראינים. התשובה לכך סבוכה ונתונה במחלוקת. מצבם של האוקראינים קשה מאוד. רק בשבוע האחרון – וזה נושא שבתקשורת בישראל לא דווח עליו – הצליחו הרוסים לצור ולכבוש כמעט לגמרי את העיירה 'ניו-יורק' שבחבל דונייצק. מדובר בעיירה לא חשובה, אבל מפאת שמה היא משכה בעבר תשומת לב בינלאומית, והפכה לסמל של כבוד עבור האוקראינים שסירבו לוותר עליה. הלחץ הצבאי על ניו-יורק הוא אמנם סימלי, אבל הרוסים כובשים בממוצע בכל שבוע כמה עיירות וההתקדמות שלהם איטית אבל נחרצת. ממעקב אחרי מפות שמפרסמים הרוסים עולה כי יש ימים שבהם הם כובשים אפילו קילומטר וחצי או שניים. זה אמנם נשמע כלום, אבל מדובר באזורים מבוצרים מאוד וכל התקדמות בהם היא משמעותית.

ההחלטה לצאת כעת למבצע ברוסיה נועדה לא רק כדי להראות יכולת עמידה של האוקראינים ולהשפיל את הרוסים אלא גם כדי להוריד את הלחץ הצבאי הבלתי נפסק במחוז דונייצק. ואכן, בשבוע האחרון העידו האוקראינים כי הלחץ הצבאי במחוז פחת, שכן הרוסים מתמקדים כעת ב'כיבוי השריפות' בשטחם.

אז לטווח הקרוב יש בכך תועלת אבל השאלה היא מה קורה בטווח הבינוני והארוך. ובכן, לא ברור שמדובר בצעד נכון במיוחד: העובדה שאוקראינה שלחה לקרב הזה אלפי לוחמים כשירים ומיומנים לצד עשרות רבות של משוריינים, היא סוג של בזבוז. הרי במוקדם או במאוחר רוסיה תצליח לכאורה להדוף את המתקפה הזו, וכך יוצא שאלפי חיילים הוקרבו עבור המבצע הזמני והמוגבל, במקום שינסו להילחם ברוסים בשטחים שכבשו באוקראינה. "זה משהו שהרמטכ"ל האוקראיני סירסקי עוד יכול להתחרט עליו" נכתב באחד מכלי התקשורת.

עניין נוסף הוא האיום הרוסי בתגובה. אם העולם עוד השתעשעו שאוקראינה תוכל להניח את ידיה על הכור הגרעיני הרוסי במחוז קורסק (נכון להשבוע האוקראינים היו בכלל במרחק של 40 קילומטרים ממנו), כדי לתפוס בו ולגרום לרוסים לסגת מאוקראינה או לפחות מהכור הגרעיני בז'פרוז'ה, שנחשב לכור הגרעיני הגדול ביותר באוקראינה, הוא מוזמן להתבדות מהר. הרוסים לא בנויים למשאים ומתנים כאלו, וזה רק יגרום להם להשתולל ללא רחם. בלילה שבין ראשון לשני השבוע שלחו הרוסים מסר מהדהד לעולם: שריפת צמיגים שפרצה במתחם הכור בז'פורז'ה שבו הם מחזיקים נצפתה למרחוק והדליקה נורות אזהרה אדומות ובוהקות בעולם. המסר של הרוסים היה ברור: אל תשחקו איתנו כי המחיר יהיה גבוה מאוד. מחיר שאוקראינה ואירופה כולה ישלמו מיידית.