ארז כהן, לשעבר יו"ר לשכת שמאי המקרקעין, בתגובה להערכות האוצר ומשרד השיכון לעלות האדירה של מיליארדי שקלים שתגרום תכנית המעמ אפס לתקציב המדינה:
"הטעות הזו תהיה הקש ששבר את גב הגמל. כיום כבר כשלושה מיליון ישראלים אין להם דירה בבעלות, זאת לעומת כמיליון וחצי בלבד בשנת 1999!!!"
"מהערכה שביצעה במהלך החודשים האחרונים המחלקה הכלכלית במשרדי, מתברר כי תכנית האוצר לאשר את המעמ אפס, הינה הרבה יותר מעוד "פיאסקו" בדרך החתחתים שבה מובילה הממשלה במשך השנים האחרונות את שוק הנדל"ן אל עברי פי פחת. מדובר, לצערי, בקש ששבר את גב הגמל. במהלך העשור האחרון ביצעו מקבלי ההחלטות טעות אחר טעות, שהביאו לידי כך שאם בשנות ה-90 של המאה שעברה כ-75 אחוזים מהישראלים היו בעלי דירה, כיום האחוז נוסק מטה מטה לכיוון ה-65 אחוזים,. ובמילים אחרות: אם לפני 15 שנה בלבד רב לרבע מהישראלים לא היתה דירה בבעלות, שזה היה אז כמיליון וחצי ישראלים (אז חיו בישראל כ-6 מיליון תושבים) , הרי שכיום מדובר בכשליש מהישראלים, שזה קרוב לשלושה מיליון בני אדם (כיום מתגוררים בישראל קרוב לתשעה מיליון תושבים), כלומר כפליים יותר מאשר בשנת 1999! מבדיקת משרדי מתברר כי ההתדרדרות החלה בכך שממשלת ישראל היתה שבויה בכך שיש מספיק התחלות בנייה, זאת לאחר שבמהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת נבנו בממוצע 80 אלף דירות לשנה בעקבות גל העלייה הגדול ממדינות חבר העמים, ולקראת שנת 2000 אף נוצר עודף במספר הדירות בשוק, מה שיתבטא בירידות מחירים בשנים 2001-2004, גם בעקבות משבר הדוט קום ואינתיפאדת אל אקצה. אחר כך, במחצית העשור הקודם (סביב 2005) היתה הממשלה צריכה להתעורר ולקחת בחשבון שמספר התחלות הבנייה (שהיו אז בסביבות 20 אלף בלבד לשנה) הינן מועטות מידי ויש צורך דחוף בקידום קרקע מתוכננת לאור הביקושים הגדלים והולכים. זו היתה הטעות האסטרטגית הראשונה שתרמה מאוד למצב היום של מחסור ב-100 אלף יחידות דיור בשוק.
עוד באתר:
הטעות האסטרטגית השנייה היתה דווקא של הנגיד הקודם, פרופסור סטנלי פישר, שעל מנת לשמור על יציבות המשק החליט על הפחתה קונסיסטנטית של הריבית, מה שהאיץ באופן מלאכותי את הביקושים לנדל"ן, יצר עליות מחירים גדלות והולכות, ובמיוחד מאז 2009.
הטעות השלישית היתה בחמש השנים שחלפו מאז 2009 כשמקבלי ההחלטות "נרדמו בשמירה" ולא התאימו את עצמם למצב החדש, בין אם באמצעות יישום הרפורמה בחוק התכנון והבנייה וקיצור הליכים, בין אם באמצעות הגדלה משמעותית של קרקע מתוכננת לבנייה, בין אם באמצעות פיקוח הדוק יותר על מנהל מקרקעי ישראל ששיטת שיווק הקרקע שלו תרמה מאוד לספקולציות ברמות המחירים ובין אם על ידי התחלת תהליך פינוי בינוי מאסיבי באזורי הביקוש. הטעות הרביעית, ולטעמי הגדולה מכולן, היתה דווקא קידום המעמ אפס. ראשית, מדובר לכל הדעות בעלות אדירה למשק הישראלי, שתגיע במהלך חמש השנים הקרובות לסכום הנע בין 6 ל-8 מיליארדי שקלים, בסכום הזה, לחלופין ניתן היה בנקל, לדוגמא, לקדם תכנית לאומית מקיפה להתחדשות עירונית שהיתה מייצרת מידי שנה לפחות עוד 8-10 יחידות דיור, מה שהיה מביא להוזלה אמיתית של מחירי הדיור, הרגעת השוק, ושדרוג משמעותי של אזורי הביקוש ומרכזי הערים. שנית, כבר היום נגרם נזק חסר תקדים לשוק הדיור, ובכלל, כשהציפיה והאכזבה שבעקבותיה, הביאו לעליות מחירים נוספות, שלא לדבר על חוסר האמון המוחלט של הציבור במערכת. שלישית, הסיכוי שביטול המעמ באמת יצליח מועט ביותר, לא יעמוד בשום מבחן בג"צ מצד סקטור זה או אחר שיטענו שמדובר כאן באפליה, ויהיה קשה מאוד, אולי בלתי אפשרי, לחשב בכל מקום ומקום את המחיר ומי זכאי לכמה, מה שיצור בוקה ומבולקה בשוק הנדל"ן עד כדי בעיה אמיתית של ניקיון כפיים במקומות רבים. לסיכום: אין לי ספק שיישום תכנית זו תהיה בכייה לדורות. היא תגרום לשיתוק שוק הנדל"ן. היא תגרום לדחייה לפרק זמן בלתי מוגבל לתכניות אסטרטגיות חשובות לאין שיעור דוגמת פינוי בינוי. היא תפגע גם בקידום תכניות התמ"א 38. היא תרסק לחלוטין את אמון הציבור במקבלי ההחלטות. והיא עשויה, חלילה, לגרום לצעירים רבים להתייאש ולשקול ירידה מהארץ, זאת משום שבשום מדינה מערבית הדיור אינו עולה כל כך הרבה והדרך לדירה תהפוך לבלתי אפשרית לחלוטין."
