רועד מפחד מוות: הכלב גילה את הסוד

במכת בכורות בכורי ישראל לא ניזוקו, ועוד מעלה שהכלבים לא נבחו: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. למה משה רבנו אומר לפרעה שלא ימות בכור מבכורי ישראל ועוד, שלא יחרץ כלב לשונו?

כתב האוה"ח הק' על בסיס דברי הגמ' כלבים צועקים מלאך המות בעיר (ב"ק) כוונת הכתוב שתדע שלא ימות מהם אדם כי אם כלבים צועקים זה בגלל מלאך המוות, ולכן לא יהיה בסמיכות לבנ"י את מלאך המשחית

אבל המצרים מתו על ידי מלאך המות

ועוד יותר מלאך המוות כן יהיה אצל המצרים והכלבים לא יינבחו… כי לעם ישראל מלאך המוות לא יגיע

ועוד יותר אומרת הגמרא במסכת בבא קמא כלבים בוכים מלאך המות בא לעיר כלבים משחקים אליהו הנביא בא לעיר וזה ברור שלכלבים אין דעת אלא הקדוש ברוך הוא בראם בטבע לבכות כשיש מלאך המות בעיר ולשחוק כשאליהו בעיר

ולכן כשבא מלאך המות לעיר הכלבים שתקו כי גם אליהו הנביא היה בעיר ולכן כתב באמרי נועם לפרש את מה שנוהגים העולם לומר שאליהו הנביא בא לכל אחד מישראל בלילה הראשון של פסח, כי הכתוב אומר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו.

ולכאורה מדוע כך היה?

אלא שבאותה שעה שבא מלאך המוות לבתיהם של המצריים להרוג את בכוריהם בא גם אליהו הנביא לבתיהם של ישראל ולכן מחד גיסא הכלבים היו צריכים  לשחוק מאחר שאליהו הנביא בא לעיר אך לא היו יכולים לעשות כך שהרי גם מלאך המוות בעיר וכמו כן לא היו יכולים לצעוק אף על פי שמלאך המות בעיר שהרי גם אליהו הנביא בעיר ולכן הם היו הם שותקים וזהו שאמר הכתוב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו

 

ובאמת יש לעיין ולחקור מה הקשר בין הכלבים מלאך המוות ואליהו הנביא

ועוד יותר איך הכלבים שייכים לשני דברים ונושאים הכפיים כ"כ?

הכלבים בוכים בשעה שמלאך המוות בא לעיר ואצל אליהו הנביא הם שוחקים ולמה הכלבים נבחרו לבשר על שני עניינים הפכיים?

הרי אליהו הנביא לא שלט בו מלאך המות ועליו נאמר 'בריתי היתה אתו החיים והשלום'  (מלאכי ב, ה וברד"ק )

ועוד כתוב בנביא ישעיהו, 'והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה' מה להם לעסוק בבשורת הבשורות הנסתרות

ועוד הגמרא במסכת ברכות (ג) אומרת שהכלבים נובכים במשמרת שנייה של הלילה, שלוש משמרות הוא הלילה

משמרת ראשונה חמור נוער משמרת שנייה כלבים צועקים ומשמרת שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה, מה הקשר בין הכלבים והמשמרת השנייה של הלילה?

המהרש"א אומר היות ואנו אומרים בידך אפקיד רוחי,

כלומר הרוח נשמה חיה יחידה חלקי הנשמה עולים מעלה, ונשארת רק הנפש של האדם בזמן שינה לכן אז יש כח למזיקין, ולכן מכת בכורות היא בחצות הלילה, בחצי הלילה זמן משמרת הכלב, ועדיין אנו רוצים להבין מדוע ולמה

עוד, כתוב על הכלב, 'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו אלא לכלב תשליכון אותו, למה?

בגלל שלא נבחו הכלבים שהיו בנ"י בזמן היציאה ממצרים, לכן יזכו כל הכלבים עד עולם לקבל את הטריפה של בנ"י

זו אחת הסיבות שלכן הכלב מקבל את הטרף

פירוש נוסף בגלל שהכלבים שומרים על הצאן, ואם פעם מגיע הזאב וטרף ופגע בצאן, מה שנעשה נבלה יינתן לכלב, לכלב תשליכון אותו (כך בדעת זקנים מבעלי התוס')

הריקאנטי אומר: הכלב זו אחת החיות הטמאות ביותר

וכתב בקב הישר, שאסור להתבונן על דבר טמא ובפרט על הכלב שהוא מאוס ביותר!

ואפילו מחיר כלב אסור כלומר אם החליף כלב בשה אסור להביא את השה לקרבן, כלומר הוא רוצה להביא שה בתור קורבן, ויש לו כלב, אם הוא מחליף את הכלב למען השה, אין להביא את השה בתור קורבן!

הכלב זו חיה המאוסה, ועוד החזו"א פעם אמר להוציא את הכף למד בית מביתו, הוא לא אמר את הכלב אלא את הכף למד בית

הכלב זו חיה פחותה, והכלב לא חרץ את לשונו לבנ"י כאשר הם יצאו ממצרים

ואומר הזרע שמשון, אמר משה רבנו לפרעה, שהקב"ה יפלה בין בנ"י לבין המצרים, ההבדל הוא בשורש

לא רק שבכורי המצרים ימותו ובכורי ישראל לא, אלא שבנ"י יחיו ואפילו מלאך המוות לא יתקרב אליהם, והכלב לא ינבח,

למה זה חשוב לדעת?

אומרת הגמרא במסכת מכות (כג) המדבר לה"ר ראוי להשליכו לכלבים.

וכתב החפץ חיים בספר שמירת הלשון  על פי פשוטו כי דרכו של כלב תמיד להגביהה קולו ולהבעית ולפעמים גם לנשוך למי שעובר לפניו אפילו אם אותו האיש הולך לפי תומו, כך דרך בעל לשון הרע לקלקל בקולו הוא מוצא עוולות ומבזה אותם

ולכן ראוי להשליכו לכלבים, הוא עושה מעשה הכלבים ולכן ראוי להשליכו לכלבים, והמהר"ל אומר כיון שהכלבים היו שומרים את עצמם בעת הצורך מלחרוץ לשונם כמו שכתוב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו והוא בעל הלשון הרע אשר חלק לו ה' בינה ודעת לא יוכל לעצור את יצרו מזה!! על כן הוא גרוע מזה, ולפיכך ראוי הוא להיות מאכל לפיותיהם של הכלבים בהיות דרגתו נמוכה ופחותה ממדריגתם.

ועוד מצינו  שהשבטים בקשו לשסות את הכלבים ביוסף על שהוציא דיבה, השבטים הקדושים דנו את יוסף אחיהם כמספר לשון הרע כמו שנאמר 'ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם' והכתוב מספר  שבשעה שבא יוסף לחפש אחר אחיו בדותן ויראו אתו מרחק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו וגילו לנו חז"ל במדרש שהיו אומרים זה לזה בואו ונשסה בו את הכלבים!

כוונתם היתה להעניש אותו במידה כנגד מידה הם אמרו עליו שהוא בעל לשון הרע לכן סברו שראוי להשליכו לכלבים ועוד

בנ"י נגאלו ממצרים בזכות שמירת הלשון

הקב"ה חפץ לגאול עם ולא יחידים,

אומרת התורה בעניין גלות בנ"י במצרים

ויירא משה ויאמר אכן נורע הדבר מה הכוונה?

דאג על שראה בישראל רשעים מלשינים, אמר מעתה שמא אינם ראויים להגאל.

אכן נודע הדבר נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו מה חטאו ישראל מכל 70 אומות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראויים לכך.

והשאלה היא הרי מצינו בדברי חז"ל שהיה אצל בני ישראל במצרים חוטאים רבים ואפילו עובדי עבודה זרה, כיצד ייתכן שדווקא חטא לשון הרע הוא הגורם לכך שבני ישראל לא ראויים להיגאל?

ואפילו ראויים להיות נרדים בעבודת פרך?

ועוד שאלה, האם יעלה על הדעת שבני ישראל דיברו לשון הרע יותר משאר האומות?

אלא שהקב"ה בחר ב'עם' ישראל!

ועם ישראל הוא 'עם' הוא ציבור…

אבל כדי שהבחירה תוכל לחול על עם ישראל היה על העם הזה להיות עם אחד ומאוחד לא  אנשים נפרדים זה מזה.

מאחר שחטא לשון הרע גורם פירוד ומחלוקת הוא פוגע באחדות  של העם.

זוהי משמעות  דברי משה רבנו: מעתה שמא אינם ראויים להיגאל מאחר שיש בישראל חטא  של לשון הרע חשש משה שהדבר פגע בהגדרתם של בני ישראל כעם אחד ומעתה אין בחירת הקב"ה יכולה לחול עליהם ואינם ראויים להיגאל!

לכן סבר משה רבנו שנגזר עליהם להיות נרדים בעבודת פרך כדי שהעבודה הקשה תשבור את רוח גאוותם וכך יפסיקו, לדבר לשון הרע .

זו  הכוונה: רואה אני שהם ראויים לכך לא שהם ראויים לכך כעונש … שהרי שאר האומות לא נענשו בצורה כזו, אלא שהעונש זה לא 'סתם' נקמה אלא זה התיקון…

הם ראויים לכך כדי שהשעבוד הקשה יגרום להם לחדול מלדבר לשון הרע ובכך יכשיר אותם לגאולה

כי הקב"ה רוצה לגאול את 'עם' ישראל.

ובגמרא סנהדרין (כ)  כתוב שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ.

להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה.

מדוע נצטוו במצוות אלו דוקא בכניסתם לארץ?

התשובה היא על בסיס יסוד שיסד המנחת חינוך (מצוה רפד אות כד)ומופיע גם בדברי הרוגצובר (צפע"נ הל' ברכות פ"י הי"א ) שדוקא כאשר נכנסו בני ישראל לארץ נעשו בגדר ציבור

אמרו חז"ל אין תענית ציבור בבבל, אם יש סיבה לעשות תענית ציבור בגלל צרות מחלות או בעיות, עושים את זה בארץ ישראל ולמה? כי בני חו"ל נידונים כיחידים ולא כציבור, ולכן אין להם תענית ציבור.

וכך אומרת הגמרא בהוריות (ג ע"א) שבני ארץ ישראל הם הנקראים קהל ולא בני חוץ לארץ.

שבחו"ל אין מצטרפים בני ישראל לגדר ומציאות של ציבור (וכמו שכתוב בברכות אין אוכלוסא בבבל ועוד מקורות בעניין זה)

ולפי זה הרי היות ושלש מצוות אלו

שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ.

להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה.

אלה הן מצוות חובה על הציבור ולא על כל איש ואיש

לכן נצטוו בהן רק כאשר נכנסו לארץ ונעשו בגדר ציבור

 

הקב"ה חפץ לגאול עם ולא יחידים, ותחילת הגלות הייתה בלה"ר, יוסף והאחים, ומכירתו של יוסף על ידי אחיו היתה משום שדנו אותו לרעה.

נמצא שבעון לשון הרע השתלשלה כל ירידת אבותינו לגלות, שהרי ממכירת יוסף אל הישמעאלים נתגלגל הדבר שבא יוסף למצרים וכיון שנעשה יוסף למלך במצרים הוצרכו יעקב אבינו ושבעים נפש לירד לארץ גושן

 

אומר המדרש, אחת הזכויות שבגללן נגאלו עם ישראל, זה שכאשר מרע"ה הגיע ממדין, הוא הגיע וצוה את ישראל שיתכוננו לקחת את רכוש המצרים, ובכל אופן כל ה 12 חודש אף אחד לא הלשין למצרים.

כך איתא במדרש רבה בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שינו את שמם ואת לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה

השתלשלות גלות מצרים בעון לשון ואפילו שבנ"י היו שקועים  במ"ט שערי טומאה וכמעט שנדבקה בהם לגמרי קליפת מצרים עם כל נזהרו לנצור פיהם ולשונם

אז מחד גיסא מסמל הכלב את בחינת השפלות שאין נמוך הימנו בהיות רוח הטומאה מצויה אצלו (קב וישר מהר"ל אוה"ח)

מאידך מצינו שעל ידי דיבתו של יוסף הצדיק שמחמתה ביקשו אחיו להשליכו לכלבים זכינו שעמדו בני ישראל במצרים לתקן את בחינת הלשון

אחרי התיקון אחרי שמתקנים את הלשון, אז גם 'הכלב' = 'עולה מתעלה', והוא כבר לא מבשר על מלאך המוות (לשון היא כמו מעין 'הורגת' גמ' ערכין)

אלא הכלב מתעלה להיות מבשר על הגאולה.

בעבר היה הכלב מבשר הבשורה הרעה של לה"ר

כעת שאין לה"ר בעם ישראל הכלב השותק הוא מבשר על הנצח על אליהו הנביא שנמצא באיזור

וכמו שאמרו בגמרא אליהו הנביא בא לעיר כלבים שוחקים

הכלב קשור ללה"ר לכן אמרו בגמרא מכות (כג) מי שמדבר לה"ר ראוי שישליכו אותו לכלבים.

לפי"ז  עוד נבין מה שאמר משה לפרעה ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו

אמר משה רבינו ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, אין לה"ר לכן הם ראויים לגאולה.

כאשר נמצאים בני ישראל כולם כאחד שאין בהם כל פירוד ומחלוקת אין מי שיאמר דברי מלשינות על רעהו אזי לא יחרץ כלב לשונו

כך ביטלו בנ"י את קליפת הכלב!

לכן המספר לה"ר ראוי להשליכו לכלבים

רק אחרי שהם תיקנו את הגלות ואת הלה"ר,

הלשון הרע, שהיא גורמת לעניות (לה"ר גורמת לצרעת והצרעת היא נחשבת כמו המוות ועני חשוב כמת, אז הלה"ר גורמת לעניות) אחרי התיקון של הלשון הרע, העם הגיעו לאחדות אז הם יכולים להגיע אל הפסוק

דבר נא באזני העם שישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת שכנתה כלי כסף וכלי זהב

אמר  הקדוש ברוך הוא למשה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב על מנת שיתקיים בהם

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול = אם הם יוצאים ברכוש גדול זה תיקון ללה"ר

ומתי אין לה"ר? כשלאדם נח ונעים לו במקום שלו

הוא לא מחפש להיות 'במקום של משהו אחר' והוא לא מרגיש איום בהצלחה של משהו אחר

וכתוב בתורה בעניין מכת בכורות שהייתה  צעקה גדולה בכל ארץ מצרים אשר כמוהו לא נהייתה וכמוהו לא תוסף ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו … למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל

אומר החכמת שלמה הכונה בזה על בסיס מה שאמרו חז"ל  בגמרא ברכות (סא) בהלל ששמע קול צוחה בעיר ואמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי.

וכתב המהרש"א: הכונה שלימד אותם דעת שאפילו אם ח"ו יארע להם דבר ישתקו ולא יצעקו…

המצרים, סובלים, אמנם כעת בנ"י מאושרים, הם מריחים את 'ריח' הישועה… אבל עוד משהו

כאשר יש צרות לבנ"י, פעמים יש להם את התכונה של 'וידום אהרן'.

לא לכולם אבל לחלק נכבד מבנ"י, יש להם את המעלה של יכולת לקבל באמונה את המציאות המורכבת

הם מצליחים לאמר בלב שלם: צדקו דרכי ה'

כאשר יש צרה במצרים, אז ישנה צעקה גדולה במצרים אשר כמוה  לא נהייתה וכמוה לא תוסף, ולכל לבני ישראל כשנעשה להם איזה רעה, הם שותקים  או שיש בהם צדיקים שיכולים להגיע לדרגה של 'שתיקה', כמו אהרן הכהן, וידום אהרן

והצידקות משפיע אפילו על העולם על החיות בבריאה.

על הכלבים…

 

נסיים בדרך הדרוש.

מנהג ישראל תורה (נזכר בי'חק יעקב אור"ח סימן תעב ס"ק ב) שהתינוקות גונבים את האפיקומן וצריך להבין הענין בזה

ב'מכתב סופר' (להגה"ק רבי שמעון סופר בן מרן ה"חתם סופר זי"ע) כתב על כך טעם בדרך חידוד שבליל פסח אנו עושים זכר למה שהיה ביציאת מצרים

וכתוב שבלילה של מכת בכורות, התקיים 'ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו"

את הזכר לעניין זה אנחנו עושים ב'גניבת' האפיקומן.

כי כתוב בגמ' פסחים (קיג) לא לגור בעיר שאין שם נביחת כלבים כי נביחת כלבים היא שמירה כנגד גנבים לפי זה יש לומר

שטעם גניבת האפיקומן הוא כאילו שאנו אומרים, שאין שומרים

אין כלבים….מצרים 'לא יחרץ כלב לשונו נמצא שהיו יכולים לגנוב כי לא היה מי שיעכב בעדם

פירוש זה הוא בדרך דרוש וחידוד

ובעומק, באמת בני ישראל גנבו מהמצרים כל ניצוצי הקדושה שהיו שם כמו שכתוב "וינצלו את מצרים" ופירש האריז"ל בשער המצות (פרשת עקב) שביררו ממצרים כל ניצוצי קדושה

למרות שגנבו מהם כל ניצוצי הקדושה לא חרצו לשונם הכלבים הקליפות ולזכר זה גונבים את האפיקומן בליל פסח

 

וגם כתב ב"אמרי נועם" (הרה"ק רבי מאיר מדז'יקוב)

למה מחלקים ב"יחץ" את המצה האמצעית לשנים החלק הקטן משאירים ואת החלק הגדול מטמינים עד זמן אפיקומן?

התשובה היא,  בתפלת שחרית אנו אומרים לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי.

המשמעות היא שהאדם צריך לעבוד את הקב"ה בשתי בחינות בסתר ובגלוי

עבודת ה' בהצנע כי כשאין מי שמסתכל אז האדם עובד רק את הקב"ה….כי אין אף אחד שמסתכל, כך הוא מקיים שויתי השם לנגדי תמיד. אבל גם מי שהוא חלש בעבודת השם, הוא צריך להראות כלפיי חוץ שהוא 'עובד השם' לפחות למען בני הבית

חנוך לנער על פי דרכו ואז גם כי יזקין, לא יסור ממנה. מי לא יסור ממנה? לא רק הילד אלא גם האבא, כי מרוב חינוך הוא חייב לחנך את עצמו

העיקר עבודת השם בנסתר, אבל צריכים גם עבודת השם בגלוי כדי להשפיע על בני הבית

זו המשמעות שאנו חולקים את המצה לשת חתיכות

החלק הגדול שטומנים רומז על עבודת ה' בהצנע לכת.

והחלק הקטן שנשאר גלוי בתוך הקערה רומז על פעולות מעשים טובים בגלוי למען ילמדו ממנו בני ביתו.

זה מה שכתוב:

מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם.

שלב ראשון של הפסוק הוא עבודת השם בנסתר

מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ

ליראיך = רומז על עבודת ה' של היראים בצפון ובהסתר.

החצי השני של הפסוק הוא

פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם רמז על עבודת כנגד עיני בני אדם כדי שילמדו ממנו איך לעבוד את ה'

ושאל בספר שבילי פנחס, אם ההורים מסתירים את הדרגות הנפלאות שלהם, מה יעשו הילדים, איך הם ירוויחו את המעלות הגדולות האלה?

התשובה היא,  בנו של אדם מכיר את כל דרכיו הנסתרות של אביו נמצא שאפילו אם יסתיר אביו חלק גדול ממעשיו הטובים הבן כבר יריח את כל מעשיו וכשיגדל ינהג כאביו

וזו המשמעות העמוקה של  מנהג ישראל שהתינוקות גונבים את האפיקומן כי  החלק הגדול שהטמין אביהם, החלק הנסתר בעבודת השם,  עבודת ה' מתוך הצנע לכת את זה  התינוקות גונבים זו זכות וגם חובה שיידעו ההורים שהילדים 'גונבים' את עבודת השם הנסתרת, הרעה וגם הטובה