אל תהיה סתום: לנגב את המים זה לא מספיק

עמדתי שם, ליד הניקוז, והמים הציפו את הרצפה.
יכולתי להביא מגבות, לשטוף, לסחוט – ולחזור שוב ושוב, כל היום.

אבל הבנתי משהו פשוט: המים הם לא הבעיה.
הבעיה היא החסימה.
כשפתחתי את הבור, גיליתי חסימות שלא נתנו למים לזרום.
ברגע שניקיתי אותן – הכל התחיל לזרום מחדש, בלי מאמץ.

וככה זה גם אצלנו.
אנחנו מתייעצים, שואלים, מחפשים פתרונות, רצים לסדר את "המים" – הסימפטומים, התוצאות שאנחנו רואים בחוץ.
אבל שוכחים לבדוק את השורש.
שוכחים לפתוח את החסימות שבפנים.

עוד באתר:

צפו בתיעוד

באווירת פורים: מסתערבים התחפשו ועצרו מחבל

שמעון כץ

מוצ"ש ב-22:00

המלחינים: האם לטוקר כבר יש הימור על פיינליסט

המלחינים

בלתי נתפס

אסון בין המצבות: הגיע לפקוד את קבר סבו ונהרג

אלי יעקובוביץ

צפו בתיעוד

זזים ו'בום'! כך חוסלו חיילי המשטר האיראני

קובי פינקלר

הסיפור של שלמה

שלמה הגיע אליי עם מבט כבוי.
"ניסיתי הכל," הוא אמר, "אבל אני מרגיש שאני חי על אוטומט. שום דבר לא זז."
כשהתחלנו לדבר, גילינו חסימה אחת גדולה: פחד ישן מכישלון.
הוא היה כל כך עסוק להסתיר אותו, שהוא לא הרשה לעצמו אפילו לחלום.

פעם אחר פעם הוא "נגב את המים" – קנה עוד ספר מוטיבציה, נרשם לקורסים, פתח יומנים חדשים – אבל בפנים, הפחד עדיין סתם את הזרימה.
ביום שבו העזנו להסתכל לחסימה הזו בעיניים, משהו השתחרר.
שלמה בכה. הרבה.
אבל אחרי הדמעות – הגיע השקט. ומיד אחריו, התחילו רעיונות, פעולות קטנות, התקדמות אמיתית.

המסר

לפעמים, כל מה שאנחנו באמת צריכים זה לא עוד מגבת – אלא אומץ להסתכל פנימה.
להעז לראות מה עוצר אותנו.
להסכים לפתוח, לשחרר, לתת לזרימה לחזור.
כי כשמנקים את החסימות – הכל מתחיל לזוז.
גם המים. וגם החיים.

להתראות חברים,
המשך חופשה נעימה.
אריה אטינגר