בית משפט השלום בחיפה קבע כי חברת בר טן החזקות והשקעות בע"מ, המפעילה מועדון כושר ובריאות, תפצה אדם עם מוגבלות בראייה ובשמיעה בסכום של 30 אלף שקלים. זאת לאחר שהתברר כי התנתה את קבלת השירות בכך שיתאמן אך ורק עם מלווה קבוע. מתוך סכום זה, 5,000 שקלים חויבו באופן אישי למנכ"לית הרשת לשעבר. בנוסף, חויבה החברה לשלם לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 7,000 שקלים.
התביעה הוגשה בעקבות פנייה של אחמד ג'עברי, אדם עם לקות ראייה ולקות שמיעה, שרכש מנוי למכון הכושר לאחר שהציג אישור רפואי תקף. הנציבות יוצגה בהליך על ידי משרד עורכי הדין אברהם אדוני. אף שהגיע להתאמן לבדו והוכיח כי הוא מתנהל באופן בטוח, זומן להנהלת המועדון שם נמסר לו כי לא יוכל להתאמן או לשחות ללא ליווי מתמיד, מה שחייב אותו לבטל את המנוי.
על פי הנציבות, הדרישה למלווה הוגדרה כהפליה אסורה שאינה מבוססת על הערכה מקצועית, בדיקת סיכונים או בחינת חלופות סבירות. הדיון המשפטי נמשך עד שלב ההוכחות ובמסגרתו נחקרו עדים ונשמעו סיכומי הצדדים. בית המשפט הציע להכריע ללא נימוקים, אך הנציבות ביקשה פסק דין מנומק על מנת לקבוע נורמות מחייבות בשוק הכושר והפנאי.
עוד באתר:
בדיון הבהירה הנציבות כי מטרת תביעותיה אינה רק סיוע פרטני אלא יצירת אכיפה מערכתית למניעת הפליה עתידית. בפסק הדין שניתן קבע בית המשפט כי הדרישה להתאמן בליווי נוסף, ללא בחינה פרטנית וללא בדיקות מקצועיות, מהווה הפליה בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
עו"ד שרה אדוני אברהם ציינה כי "הפיצוי שנפסק מעביר מסר חד: אין לדרוש מאדם עם מוגבלות תנאים חריגים כתנאי לקבלת שירות". דן רשל, נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הוסיף כי הדרישה למלווה מהווה פגיעה בכבוד ובשוויון וכי האכיפה תימשך. הנציבות פועלת מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות משנת 1998 ואמנת האו"ם. בישראל חיים כיום כ־1.7 מיליון אנשים עם מוגבלות, כ־18 אחוזים מהאוכלוסייה, מהם כ־100 אלף שנוספו בעקבות מלחמת חרבות ברזל.
