מפצחת תופעה

המטפלת, אם ל-14: "מגיע לי" הורס את השידוך

בריינה שפירא, תורמת כליה ומלווה נשים תורמות, שמפצחת את תופעת ה"פיגור בשידוכים": הורים, שנו את הגישה!

מיכל ירושלמי

י"ד בכסלו תשפ"ו, 04/12/25 12:31

א+

א-

הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים | צילום: הדס פרוש, פלאש 90

בריינה שפירא, מטפלת רגשית, מעצבת גרפית ואם לשבט מקצועני ומבורך (14 ילדים, 13 מהם נשואים), חשפה בראיון למיכל ירושלמי בתוכנית "אשת חיל" את סיפורה המרגש כתורמת כליה. שפירא, המלווה נשים נוספות בתהליך, סיפרה כי ההחלטה נבעה מרצון עמוק להציל חיים, והושפעה מאחותה שתרמה אף היא. התהליך עצמו, שלווה בבדיקות רבות וארוכות, ארך מספר שנים.

"אני חושבת שזה לא קרה בבת אחת. זה לא יום אחד בהיר… זה תהליך אלפים של שנים", סיפרה שפירא על ההתבשלות הפנימית. "הטריגר היה כשאחותי תרמה… הרב הבר [זצ"ל, מייסד עמותת 'מתנת חיים'] עוד היה אז בחיים, ובעלי ואני נפגשנו איתו, ומשם התחיל התהליך". היא הדגישה את גודל המעשה לאור סבלם של חולי הדיאליזה: "מי שיודע, הרמה של האיכות חיים של האנשים האלה, והצפי לחיים, כי בן אדם שמחובר לדיאליזה, אין חיים… זה גיהנום".

"זה כמו שידוך": הקשר המיוחד לאחר הניתוח

המסע הלוגיסטי המורכב לא פגע במוטיבציה של שפירא, שכן הרצון להציל חיים עמד מעל לכל. התרומה בוצעה בהדסה עין כרם, וזמן קצר לאחר מכן פגשה שפירא את שרה, האישה שקיבלה את הכליה. המפגש המרגש, שהתקיים בשיא תקופת הקורונה, הבהיר לה את משמעות הנס: "יצא לי מהפה משפט, כאילו, את לא מתכננת מה להגיד בכזה רגע. אמרתי לה, את יודעת, זה כמו שידוך… הקדוש ברוך הוא תכנן לי את הכליה שלי לשרה".

שפירא, שגם עוסקת בקידום שידוכים, מצאה קשר ישיר בין תרומת הכליה לגישתה בענייני זוגיות: הכל מנוהל על ידי כוח עליון, והמפתח להצלחה הוא בראש פתוח ובוויתור על תחושת ה"מגיע לי".

פיגור בשידוכים: האשמה היא ב"מה יגידו" של ההורים

כמטפלת רגשית, שפירא זיהתה את אחד המחסומים הגדולים ביותר בדרך לחתונה – "פיגור בשידוכים", הנובע בעיקר מגישת ההורים. היא טוענת כי התקיעות נובעת מגאווה וחשש מ"מה יגידו אנשים", במקום להתמקד בעיקר.

"יש משהו מאוד חזק לפעמים. זה לא סטיגמטי?" שאלה המגישה, ושפירא השיבה: "אני חושבת שלא". הבעיה, לדעתה, נובעת מהיצמדות לאידיאל מושלם בגיל צעיר, ורק ככל שהגיל עולה מוכנים להתפשר על דברים שאינם עקרוניים, כגון מוצא או רקע. היא מציעה גישה הפוכה: "בגיל 19, מוכנים לשמוע את כל מה שאני ארצה לשמוע גם בשביל 30. אבל זה שינוי תודעתי". הפנייה החשובה שלה היא דווקא לאימהות, אותן היא רואה ככוח המניע העיקרי בתהליך.

"תחליפו את החלום": פתיחות כמתכון לזוגיות

שפירא קוראת לשנות גישה, להימנע מ"גאוה וגאווה וגאווה" (כלשון מרן הרב שטיינמן זצ"ל) ולהיות פתוחים לשידוכים שלא נראים "מושלמים" על הנייר. היא מציינת את דברי הרב דיאמנט על עריכת רשימת עקרונות חובה ורשימת בונוס, תוך צמצום הרשימה החשובה לעשרת הדברים שבאמת אי אפשר לוותר עליהם. היא חושפת את סיפוריה האישיים במשפחתה כדוגמה לפתיחות שהובילה לנישואים מאושרים: אחת מבנותיה התארסה לפני גיל 19 לבחור "חצי תימני", והתגובות בציבור היו מרימות גבה.

הפתרון לדבריה הוא "להחליף את החלום" הישן והלא מציאותי. היא אף ציטטה את רבי יעקב גלינסקי זצ"ל: "אם יוותרו על 'המגיע לי', מתארסים מהר, וגם בתוך הנישואים. זה בונה את החיים אחר כך".

תפקיד האשה והכבוד העצמי כבסיס לבית בריא

בסיום הראיון, התבקשה שפירא להגדיר מי היא "אשת חיל" בעיניה. תפיסתה, המשלבת את עולמה כרעיה, אם ומטפלת, ממוקדת בתפקיד האישה כבסיס לחוסן הבית: "אישה שיודעת לשים את בעלה במקום של כבוד, ולקבל ממנו, ובעצם חיזוק זוגיות זה המתכון לילדים בריאים בנפש, ילדים הולכים בדרך התורה, ילדים עצמאיים. זה המתכון".

שפירא אף הדגישה את החשיבות של כבוד עצמי כאבן יסוד בזוגיות: "את חייבת לשים את עצמך, ואחרי זה תוכלי לשים אותו". לדידה, נשים רבות שמות את עצמן בסוף הרשימה, אך למעשה, דאגה לצרכים האישיים מובילה לזוגיות טובה יותר, וכל הבית מרוויח מכך.

האזינו לראיון המרתק המלא מתוך 'אשת חיל' – מידי יום חמישי בשעה 10:00 ב'קול חי':