הצהרתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו אמש על הסכם מכירת גז למצרים בסדר גודל של 112 מיליארד שקלים מהווה כביכול הצלחה גדולה לכלכלה הישראלית, למחירים ולמעמדה של ישראל במזרח התיכון מבחינה כלכלית.
היתרונות ברורים.
העסקה מממנת השקעות אדירות בפרויקט הרחבת מאגר לוויתן, במסגרת הסיכומים תהיינה עדיפויות למשק המקומי ואספקת גז וכמובן הוזלת מחיר החשמל ותלותה של מצריים בישראל.
עוד באתר:
עוד בנושא:
ישראל ומצרים חתמו על עסקה ענקית – 58 מיליארד ש"ח
לצד זאת קיימים מספר סיכונים הן ביטחוניים והן כלכליים:
נתחיל בסיכונים הביטחוניים.
צינורות הגז ממאגר לוויתן למצרים יהיו מוקד אפשרי לפעילות טרור כנגדם.
סיכון נוסף הוא במקרה של מהפך בשלטון המצרי ואי עמידה בהסכמים יהפכו את ישראל למציאות שבה התשתית מוכנה אבל תשלומים אין.
סיכונים נוספים קיימים בכך שהייצור עלול לפגוע בביטחון האנרגטי של ישראל במיוחד לנוכח הערכות של מומחי הגז והגיאולוגיה באזור שהעתודות מספיקות ל-20 שנה ובמקרה שלא תישאר כמות גז מספקת לישראל ישראל תהפוך מיצואנית גז ליבואנית
חשש נוסף הוא לגבי מחירי האנרגיה שהייצור יפחית את התחרות במשק המקומי ויגרום דווקא לעליית מחירי הגז והחשמל לאור העובדה שהתבססות הגז לייצור חשמל שכבר היום מעורכת ב- 70%.
גורמים ביטחוניים שאיתם אנחנו משוחחים הבוקר מדברים על כך שבישראל מוטרדים מכך שהמצרים מכרסמים בנספח הביטחוני של ההסכם, מכניסים, מכניסים כוחות לסיני ולא נענים לדרישות הישראליות והאמריקניות לקיים את ההסכם.
בסופו של דבר אחרי ששר האנרגיה אלי כהן קיבל את כל האישורים הנדרשים אישר אמש ראש הממשלה את ההסכם בשיווי של 112 מיליארד שקלים כש 50% מהם יכנסו ישירות לקופת המדינה ולקופת כל אחד ואחד מאיתנו.
ובאשר לסיכויים.
הם רבים כאמור.
הכנסות עתק למדינה, תלות מצרית בישראל, פיתות עוד יכולות ייצור ובעיקר שיפור מעמדה של ישראל כמעצמת גז אזורית.
