מפלפלים: האירוע שכמעט הוביל למותו של משה רבינו

"עוסק במצווה פטור מן המצווה": וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ (שמות ד כד)

הגמרא במסכת נדרים (לב) מספרת מדוע ולמה נענש משה רבינו "תניא רבי יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה שנאמר ויפגשהו ה' ויבקש המיתו אמר רבי חס ושלום שמשה רבינו נתרשל מן המילה אלא כך אמר אמול ואצא סכנה היא שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וגו' אמול ואשהא שלשה ימים הקדוש ברוך הוא אמר לי לך שוב מצרים אלא מפני מה נענש משה מפני שנתעסק במלון תחלה שנאמר ויהי בדרך במלון"

הערוך לנר (סוכה כו.) מקשה על סיבת העונש משה במלון בגלל שנתעצל ולא עסק בברית מילה:

הרי עוסק במצווה פטור מן המצווה ומשה רבינו היה עסוק בהליכה למצרים לשחרר את עם ישראל ולכן לא יכל לקיים את מצוות ברית מילה ולמה ומדוע נענש משה רבינו ולא נפטר בגלל הכלל של עוסק במצווה פטור מן המצווה.

על הסיבה שעוסק במצווה פטור מן המצווה נחלקו רש"י והראבי"ה (הובא בהגהות אושרי סי' יג) :

שיטת רש"י במסכת סוכה (כו.) על שלוחי מצווה פטורים מן הסוכה "משום שטרודים ודואגים במחשבת המצווה ובתיקוניה" משמע שלפי רש"י ברגע שהשליח נח ולא עוסק בעצם המצווה אין פטור של עוסק במצווה, משום שעוסק במצווה פטור אך ורק ברגע שהעוסק טרוד בתיקוניה ובעשייתה.

לעומת זאת שיטת הראבי"ה שגם כאשר השליח מצווה לא עסוק בעצם המצווה או בתיקוניה עדיין פטור הוא מן המצווה.

מעתה אפשר לתרץ לפי שיטת רש"י שברגע שנכנס משה רבנו למלון ונתעסק בארגון המלון הוא לא היה טרוד בעצם ההליכה למצרים ולכן לא היה לו באותו הרגע את הפטור.

אכן לפי שיטת הראבי"ה שהפטור גם מתי של עסוק במצווה עדיין קשה מודע ולמה נענש משה רבינו?

האם פטור עוסק במצווה שייך מתי שכן שאפשר לקיים שניהם?

הראשונים דנים מדוע ולמה צריך פסוק מיוחד "ובלכתך בדרך" 'פרט לעוסק במצווה'

וניתן לומר שכיום שמשה רבינו יכל לקיים שניהם גם ירידה למצרים וגם ברית מילה. לכן הוא נענש.

הריטב"א בסוכה כה. אומר שעוסק במצווה פטור מן המצווה אין זה רק פטור אלא 'איסור' כלומר אסור לעשות את המצווה השניה והיא נחשבת כדבר של איסור משום שהוא מבטל מהמצווה הראשונה.

יתירה מכך מחדש הריטב"א: אפילו אם המצווה השניה יותר חמורה כמו מצווה קבועה של קריאת שמע וקורבן פסח אסור לו לעסוק במצווה השניה אלא אך ורק במצווה הראשונה.

אכן המהר"ח אור זרוע (סימן קסג) שאומר שעוסק במצווה פטור מן המצווה הוא מסברא וכל מה שצריך את הפסוק המיוחד של עוסק במצווה פטור מן המצווה זהו לפתור אפילו במקרה שאפשר לקיים שניהם.

גם לפי האור זרוע ניתן לומר שכל הפטור באפשר לקיים שניהם הוא רק לפני הפסוק כלומר לפני מתן תורה, ואז אכן היה עדיין חיוב ועוסק במצווה לא היה פטור מן המצווה כאשר היה אפשר לקיים שניהם ולכן יש חובה לקיים שניהם.

אגב, רש"י במסכת ברכות מגדיר את העוסק במצווה 'אינו צריך' כלומר הרי זה רק פטור אך אם הוא מעוניין לקיים שניהם הרשות בידו.

כאמור לפי דברי הריטב"א זהו לא רק פטור אלא איסור בעצם לעבור המצווה הראשונה לשניה.

סיפור שממחיש את סוגיית עוסק במצווה: בספר תולדות החפץ חיים בפרשת ראה מסופר כי בכנסיה הגדולה שארגנו גדולי ישראל, החפץ חיים מסר את הנאום המרכזי ולפתע קם לפתע מישהו וצעק צריך להפסיק ולהתפלל מנחה.. עוד מעט שקיעה.. נענה החפץ חיים ואמר עסוקים ב"תיקון הדור" ועוסק במצווה פטור מן המצווה והלה החל להיווכח עם מנהיג הדור.

נענה רבי חיים עוזר מגרוזדינסקי ואמר לאותו אדם: לך באמת אין פטור עוסק במצווה…

לפי דברי הראשונים מובנים דברי ר' חיים עויזר כי אותו אדם לא רצה כלל להיות עסוק בעצם המצווה וגם הראה שהוא מעוניין לקיים שניהם.