שיחה חריגה בעוצמתה, חשופה וכואבת, נפרסה הבוקר בתוכנית 'עומקא דליבא' בהגשת אפרת ברזל. במרכזה עמדה עדות אישית של שושנה, אם לארבעה מירושלים, שסיפרה כיצד קשר עם דמות שאמורה הייתה להיטיב ולסייע לה בגיל הנעורים, הפך בהדרגה למערכת יחסים מבלבלת, חודרנית ופוגענית.
כבר בפתח הריאיון ניסחה שושנה את לב הסיפור במשפט קצר ומדויק: “נכוויתי מקשר שהיה אמור להיות מיטיב, עוזר וחומל. והוא היה, אבל הוא גם היה פוגעני”. אפרת ברזל הדגישה כי עצם הנכונות לספר את הדברים היא שליחות: “יש סיפורים שכשהם לא מדוברים הם פוצעים, וכשהם נאמרים הם מצילים אחרים”.
שושנה חזרה לילדותה בירושלים, כצעירה במשפחה, בתקופה שבה אחותה הנשואה חלתה במחלה קשה ונפטרה. “הרבנים אמרו להורים לא לשתף, לא לספר. אותי זה פוצץ. הייתי ילדה שלא יכלה לא לשתף”, סיפרה, והוסיפה כי המפלט היחיד היה חברה אחת טובה: “היא הייתה נס משמיים. הקשיבה לכל הפחדים, לכל מה ששמעתי מאחורי הדלתות”.
עוד באתר:
ברזל עצרה בנקודה הזו והרחיבה: “ילדות זקוקות לדבר. כשלא נותנים להן לבטא כאב, הוא לא נעלם, הוא עובר פנימה”. שושנה הודתה כי בדיעבד היא מבינה את הוריה: “הם היו שקועים בעצמם. היום כאימא אני מבינה אותם, אבל אז הייתי ילדה עם צורך שלא קיבל מענה”.
לאחר הפטירה, בגיל ההתבגרות, הופנתה שושנה לדמות מהצוות החינוכי. “בהתחלה זה היה רק הקשבה, וזה בדיוק מה שהייתי צריכה”, סיפרה. עם הזמן הקשר העמיק והפך תובעני: “אחרי שיחות היא ביקשה שאשאיר לה הודעות בתא קולי, איך הרגשתי וכיצד זה עשה לי טוב. משהו שם כבר לא הרגיש נכון”.
אפרת ברזל הבהירה למאזינים: “נערה בת 17 לא אמורה להבין שיש כאן הפרת גבולות. היא רק מפחדת לא לאבד את הדמות שמקשיבה לה”. שושנה אישרה: “פחדתי שאם אגיד משהו יגידו לי פשוט לא לדבר איתה. והיא הייתה הדבר היחיד שהחזיק אותי”.
רגע מצמרר במיוחד הגיע כאשר שושנה תיארה מחשבות אובדניות שעלו אצלה באותה תקופה. “סיפרתי לה שהייתי בים ועלה לי רצון לקפוץ ולהישאר מתחת למים, והיא אמרה לי: לא, מה להישאר למטה, יש לך אותי. וזה סיפק אותי”. ברזל הגיבה בחדות: “זה רגע מסוכן. זו תלות שלילית. דמות טיפולית לא יכולה לשים את עצמה במקום החיים”.
גם ערב חתונתה הקשר לא נותק. “היא אמרה לי: תהיי מאושרת, ולא תזכרי אותי”, סיפרה שושנה, והודתה: “שם כבר הרגשתי אשמה, כאילו אני נוטשת אותה”. רק לאחר הנישואים התערב בעלה: “הוא אמר לי חד משמעית: סטופ, זה לא תקין, אני לא מסכים לקשר הזה”. שושנה הוסיפה: “בכיתי, רבתי איתו, אבל היום אני יודעת שהוא הציל אותי”.
בהמשך פנתה לטיפול מקצועי מוסמך. “פתאום פגשתי קשר מיטיב באמת”, אמרה, אך ציינה כי הדרך לשיקום האמון הייתה ארוכה. ברזל חידדה מושג שחזר לאורך השיחה: “יש דבר שנקרא פצע התקשרותי. קשר הוא המקום שבו אפשר להיפצע, והוא גם המקום שבו אפשר להירפא”.
לקראת סיום גיבשה שושנה רשימת אזהרות ברורה למאזינים: “אם קשר מרגיש מנצל, נפשית או רגשית, זה לא תקין. אם מטפל מבקש מתנות, שירותים או ג’סטות במקום תשלום, זה לא טיפול. טיפול משלמים בכסף. אם יש דיבור חוזר על אובדנות, זו לא הכלה אלא מצב שדורש הפניה מיידית לגורם מוסמך. והלב יודע לפני הראש כשמשהו לא בסדר”. ברזל סיכמה: “לא כל מי שנראה מיטיב הוא באמת מיטיב. ידע, מודעות והקשבה לעצמנו יכולים להציל נפשות”.
האזינו לשיחה המלאה מתוך 'עומקא דליבא' בהגשת אפרת ברזל ב'קול חי':
