האם מותר למסור נפש כאשר אפשר להתחמק

המקור למסירות נפש למצוות קידוש ה'

הגמרא בפסחים (נג) מביאה לימוד מיוחד של קידוש ה' מהצפרדעים על ידי גדולי האומה מישאל ועזריה כאשר ציווה עליהם המלך להשתחוות לצלם הזהב בבקעת דורא, לימוד של המצווה הגדולה ביותר מבעל חי קטן

לשון הגמרא "דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו [עצמן] על קדושת השם לכבשן האש נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו (שמות ז, כח) ובאו [ועלו] בביתך [וגו'] ובתנוריך ובמשארותיך אימתי משארות מצויות אצל תנור הוי אומר בשעה שהתנור חם אנו שמצווין על קדושת השם על אחת כמה וכמה"

מקשים תוספות (שם ד"ה מהא) למה היה צריך לימוד מיוחד מהצפרדעים דהא בפרהסיא הוה ומסקינן בסנהדרין (דף עד.) דלכולי עלמא בפרהסיא חייב למסור עצמו אפילו אמצוה קלה?

ומבאר ר"י כי יכלו לברוח ולמדו מהצפרעים לקדש את ה' "שהרי קודם המעשה היו יכולים לברוח כמו שעשה דניאל כדאמר בחלק ( סנהדרין צג.) ג' היו באותה עצה"

ההבדל בציווי  שבין הצפרדעים למישאל ועזריה

מקשה השבות יעקב חלק ב סימן ק"ו הרי הצפרדעים נצטוו מפורשות להיכנס לתנורים  "ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך" (שמות ז כח) מה שאין כן מישאל ועזריה לא נצטוו מפורשות להכנס לתוך האש?

ומבאר השבות יעקב שגם מישאל ועזריה נצטוו להכנס לאש שהרי כבר נאמר ליהודה "כיון שהודה ואמר צדקה ממני יצתה בת קול ואמרה אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור חייך שאני מציל בזכותך ג' מבניך מן האור מאן נינהו חנניה מישאל ועזריה" (סוטה י)

ניתן גם לבאר כי כל צפרדע יכולה להתחמק ולומר שחברה שלה תיכנס לאש ותמסור את עצמה, והמצא שכל אחת שנכנסה לתוך התנור קיימה את רצון ה' ועשתה קידוש ה' וכן חננייה ומישאל.

 

האם מותר למסור נפש כאשר אפשר להתחמק או בשאר מצוות

אכן יש להקשות כיצד מסרו מישאל ועשריה את נפשם הרי נחלקו הראשונים האם הדבר מותר: התוספות בעבודה זרה כז: (ד"ה יכול) כתבו בשם הירושלמי שמותר למסור נפש על כל המצוות .

אבל הרמב"ם בהלכות יסודי התורה בפ"ה ה"א כתב המוסר נפשו על אחת משאר עבירות הרי זה מתחייב בנפשו והרמב"ן בסנהדרין (יח.) כתב הרי זה מאבד עצמו לדעת.

ואם כן שוב נשאלת השאלה: כיצד מסרו מישאל ועזריה את נפשם הרי הגם שצריך למסור את הנפש מכיון שיכלו לברוח אין הדבר נחשב חובה והרי זה כשאר מצוות ומדוע עשו זאת?

אכן המהרש"א (פסחים שם) מבאר כי אצל מישאל ועזריה לא היה עליהם חיוב של חילול ה' כי לא היה מדובר בפרהסיא משום שלא היו עשרה מישראל במה שהמלך ציווה עליהם להשתחוות לצלם בבקעת דורא.

 

חילול ה' שעתיד להתפרסם

אכן יש להעיר על דבריו  שבחידושי הר"ן ובמאירי סנהדרין (עד) כתבו כל שעושה מעשה שעתיד להתפרסם בפני י' מישראל הרי זה כפרהסיא וראיה לזה ממעשה דאסתר והובא לדינא בש"ך (יו"ד סי' קנ"ז סק"ד)

ואם כן מעשה מישאל ועזריה היה עתיד להתפרסם.. ושוב נחשב הדבר כפרהסיא ואם כן שוב קשה למה היה צריך את הלימוד מהצפרדעים?

אכן ניתן לומר שכיון שישראל השתחוו לצלם הרי הם נחשבים למומרים ושוב אין הדבר נחשב חילול ה' כי צריך דווקא ישראל כשרים כפי דעת רבי עקיבא איגר להלן. ולכן היה צריך קל וחומר מהצפרדעים.

 האם חילול שבת בפני עשרה מומרים נחשב כפרהסיא

נחלקו רבי עקיבא איגר  ורבי משה פיינשטיין האם מחלל שבת בפרהסיא נקרא מי שעושה זאת דווקא בפני עשרה אנשים כשרים בישראל או אפילו בפני עשרה מומרים.

רעק"א (יורה דעה רס"ד) טוען שבשביל שיקרא חילול שבת בפרהסיא צריך דווקא עשרה כשרים

וניתן למצוא מקור לדבריו ברבינו בחיי בראשית (פכ"ב פל"ב) שהלימוד עשרה מישראל בקידוש ה' נלמד מאחי יוסף.

ובאגרות משה (יורה דעה סי' ע) אומר אפילו עשרה מומרים מהלימוד של עשרה מישראל בחילול ה' בסוגייא בסנהדרין (עד ) מעשרת המרגלים שהיו מומרים כפי שהגמרא בערכין (טו.) מוכיחה.

ננסה ללמוד מה היא מהות מצוות קידוש ה' והמשמעות של קיום המצוות בפרהסיא וכן כמה יש לחשוש על חילול ה' במיוחד בפהרסיא