בתוכנית 'עומקא דליבא' בהגשת אפרת ברזל ב'קול חי' התקיימה שיחה חריגה בעומקה עם ליאורה קוסמן, יועצת חינוכית והדרכת הורים, שחיברה בין ילדות חילונית־אמנותית ביפו, מסע תשובה מורכב, וחיים של עבודה עם הורים ונוער בתוך החברה החרדית. זו לא הייתה שיחה של טיפים אלא פירוק כן של פחדים, כישלונות והבנות שמגיעות רק אחרי שנים של הורות כואבת.
קוסמן, בתו של הצייר אורי ליפשיץ, תיארה ילדות בבית פתוח ומלא שאלות, והסבירה כיצד דווקא שם נזרעו זרעי האמונה. "לא חיפשתי איך העולם נברא, חיפשתי למה אנחנו כאן. השאלה הזאת לא עזבה אותי, וגם היום היא מלווה אותי בעבודה עם הורים וילדים".
אחד הרגעים החזקים בשיחה נגע להתנגדות של ילדים ומתבגרים. בניגוד לאינטואיציה ההורית, קוסמן הציעה לראות בוויכוחים ובמרד סימן לחיים. "ילד שמתווכח איתך לא מנסה להפיל אותך. הוא משתמש בך כדי לברר את עצמו. אם הוא מדבר איתך, סימן שהקשר עדיין חי".
עוד באתר:
השיחה נגעה גם במושג העברה נגדית, רגעים שבהם הורה מגיב מתוך החרדות שלו ולא מתוך צרכי הילד. "לפני שאני עונה לילד, אני עוצרת ושואלת מה זה מפעיל בי. הרבה מהתגובות שלנו הן על הפחד שלנו, על הבושה, על הפדיחה החברתית, ולא על הילד עצמו".
קוסמן שיתפה מניסיונה האישי כאם ואמרה כי פעמים רבות ילדים מרגישים את ההורה גם בלי מילים. "הם לא מושפעים ממה שאנחנו אומרים להם אלא ממה שאנחנו מרגישים וחושבים עליהם. את יכולה לאהוב ילד מאוד, אבל אם הוא לא מרגיש שיש לו סיכוי לעשות לך נחת, הוא מתרחק".
לעומתה, ברזל חידדה נקודה שנגעה במאזינים רבים. "ילדים רוצים לעשות נחת. גם כשהם נופלים, גם כשהם בועטים. ברגע שילד מרגיש שכבר אין לו איך לשמח אותך, שם מתחיל הניתוק. הייתי אתמול בחופה של בן של חברה שלי, של עדן הראל, תמיד חופה מרגשת אבל לראות ילד אוצר, נועם שמו, שלאורך השנים בנה את עצמו, ואת יודעת מה? אני יודעת, כמה הקשבה ודיבור נכון של אמא היה שם לאורך כל הדרך במסע שלו. ילד צדיק שיושב ולומד כי הוא רוצה, כי זה מה שהוא בחר ועבר בדרך את הכל"
זו הייתה שיחה על הורות בלי מסכות, על האפשרות לטעות ולתקן, ועל האומץ להישאר בקשר גם כשהדרך לא נראית כמו שדמיינו.
האזינו לריאיון המלא מתוך 'עומקא דליבא' בהגשת אפרת ברזל ב'קול חי':
