פלפול בפרשה

מותר או אסור? ברכה שאינה צריכה אך נצרכת

מקור האיסור להוציא שם שמיים לשווא, מעמדה של ברכה בלשון לעז, ושינוי ממטבע הברכה שתיקנו חכמים

הרב אריאל שחר

י"ט בשבט תשפ"ו, 06/02/26 10:55 עודכן: 10:55

א+

א-

הרב אריאל שחר סוגיה בפרשה

לימוד תורה בבין הזמנים | צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

מקור האיסור: דאורייתא או דרבנן

הראשונים נחלקים בשאלה האם ברכה שאינה צריכה היא איסור מן התורה או מתקנת חכמים:

שיטת הרמב"ם והרמב"ן: מדובר באיסור דאורייתא, הנלמד מהציווי המקראי "לא תשא את שם ה' אלוהיך לשווא".
שיטת הרא"ש, התוספות והחינוך: מדובר באיסור דרבנן בלבד.

ראיה לשיטה שזהו איסור דרבנן מובאת מהגמרא במסכת תמורה. שם נאמר כי הנושא שם שמיים לבטלה עובר על מצוות עשה של "את ה' אלוהיך תירא". מכך ניתן לדייק שקיים איסור עשה בהוצאת שם שמיים, אך אין בכך איסור לאו (לא תעשה) מן התורה.

הוצאת שם שמיים בלשון לעז

האם האיסור חל גם כאשר מזכירים את שם ה' בשפות אחרות? בנקודה זו נחלקו האחרונים:

שיטת רבי עקיבא איגר: מדייק בלשון הרמב"ם שלשון לעז דינה כלשון הקודש. לכן, יש איסור תורה בשבועת שווא בכל שפה, והוא הדין גם בברכות.
שיטת ה"פני יהושע": חולק וסובר שאין איסור כלל בהוצאת שם שמיים בלשון לעז.

בספר "ברכת משה" הוצע פתרון מעשי למצבי ספק: אדם המסתפק אם בירך או לא, יכול לברך בלשון לעז. באופן זה, מצד אחד הוא יוצא ידי חובת הברכה, ומצד שני הוא נמנע מאיסור ברכה לבטלה לשיטת הפני יהושע.

שינוי ממטבע הברכה שתיקנו חכמים

רבי חיים מבריסק מחדש כי אדם אינו יכול לשנות מדרך העולם ומתקנת חכמים בברכות. דוגמה לכך ניתן לראות במקרה של בשורה רעה: גם אם האדם מאמין באמונה שלמה שהבשורה היא לטובה ורוצה לברך "הטוב והמטיב", עליו לברך "דיין האמת". אם ישנה ויברך "הטוב והמטיב", ברכתו תיחשב לבטלה, כיוון שחובת האדם היא להיצמד למטבע שקבעו חכמים לפי דרך העולם.

אמירת "אדושם" ושם שמיים בלעז

הטורי זהב (ט"ז) יוצא נגד המנהג לומר "אדושם" בזמן הלימוד במקום שם ה'. לשיטתו, אין זה דרך כבוד לשנות כך את השם.

לעומת זאת, בעניין הזכרת שם שמיים בלשונות הגויים, מובאת דעתו של בעל ה"ילקוט יוסף" בשם אביו (מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל):

לכתחילה: נכון להחמיר שלא להזכיר שם שמיים גם בלעז.
לצורך מסוים: כגון ברכת שלום או ברכת איש את רעהו, נהגו להקל בדבר כל עוד משתמשים בלשון לעז.
חומרות: ישנם פוסקים שהחמירו ואסרו זאת בכל מקרה.

ברכה שאינה צריכה לצורך מאה ברכות

באחרונים מובא היתר מיוחד הנוגע ליום השבת: מותר לומר "ברכה שאינה צריכה" כדי להשלים למניין מאה ברכות. דוגמה לכך היא ברכה על פרי או ירק לפני הסעודה (למרות שהיה יכול להיפטר בברכת המוציא).

יש להבחין בין "ברכה שאינה צריכה", שמותרת לצורך מצוות מאה ברכות, לבין "ברכה לבטלה" גמורה, שאסורה בכל מצב. עם זאת, נותר מקום לעיון בשאלה כיצד מצוות מאה ברכות גוברת על הגדר ההלכתי של ברכה שאינה צריכה.