פרשת כי תשא עומדת בסימן אחד האירועים הדרמטיים והכואבים ביותר בתולדות עם ישראל: חטא העגל. הרב ברוך רוזנבלום מעמיק בשיעורו בקשר שבין החטא לבין המצווה הפותחת את הפרשה – מחצית השקל – וחושף את השורשים העמוקים שהביאו ליצירת העגל.
הרב פותח בדברי ה"משך חוכמה", המסביר כי חטא העגל הוא שורש העוונות שבין אדם למקום, בעוד שמכירת יוסף היא שורש העוונות שבין אדם לחברו. לכן ביום הכיפורים אנו מבקשים סליחה על שני המוקדים הללו: "סלחן לישראל" (על העגל) ו"מחולן לשבטי ישורון" (על מכירת יוסף). חטא העגל מלווה אותנו עד היום, וכל פורענות שבאה על ישראל יש בה "משהו" מאותו חטא קדמון.
חז"ל מציעים כמה סיבות לכך שהכפרה נעשית בחצי מטבע ולא בשקל שלם:
- זמן החטא: העגל נעשה לאחר שש שעות ביום ("בושש" – באו שש), שהן מחצית היום.
- שבירת הלוחות: הלוחות נשברו לשניים, ועל כל לוח היו חמישה דיברות. השקל שערכו 20 גרה מסמל את שלמות הדיברות, ומחצית השקל (10 גרה) מסמלת את עשרת הדיברות שנשברו.
- נפש האדם: הנשמה היא חלק אלוה ממעל. האדם מורכב משלושה שותפים: אב, אם והקדוש ברוך הוא. אביו ואמו נותנים 5 חלקים כל אחד, והשם נותן 10 חלקים. מחצית השקל (10 גרה) באה לכפר על החלק האלוהי שבאדם שבו פגמו בחטא.
עוד באתר:
כיצד הגיעו בני ישראל לחשוב שמשה מת? הרב מסביר כי השטן הראה להם דמות של חושך וערבוביה, וסרט שבו נראה משה מובל למנוחות על אלונקה בשמיים. הם חששו שמלאכי חבלה פגעו בו במרום או שנשרף באש הגדולה.
מעניין לראות כי הנשים לא השתתפו בחטא. אהרון ניסה למשוך זמן וביקש מהגברים להביא את נזמי הנשים, מתוך הנחה שהן יסרבו. ואכן, הנשים סירבו בתוקף לתת את תכשיטיהן לעבודה זרה, ובזכות זה זכו במצווה המיוחדת של ראש חודש.
העגל לא יצא במקרה. הרב מביא את המדרש על מיכה, שהיה בידו טס זהב שבו השתמש משה להעלאת ארונו של יוסף מהנילוס. על הטס היה כתוב "עלה שור" (יוסף נמשל לשור). כשנזרק הטס לאש, יצא העגל. לפי דעה נוספת, הערב רב ראו תחת כיסא הכבוד את פני השור וחשבו שזו הדמות המנהיגה את העולם.
הירושלמי קובע: "כל דעבר בימה יתן". הכעס האלוהי התחיל עוד בים סוף, כשמיכה העביר איתו את הפסל בתוך הים. מחצית השקל באה לתקן לא רק את העגל במדבר, אלא את שורש החטא שהתחיל עוד במצרים ובים. שבט לוי, שלא חטא בעגל וקם להילחם למען השם, הוכיח את נאמנותו, ולכן לפי חלק מהדעות הם פטורים ממחצית השקל, אם כי הרמב"ם פוסק שכולם חייבים כדי להיות שותפים שווים בקורבנות הציבור.
